ז'ולייט גרקו הקרינה אופטימיות ותקווה

שמלתה השחורה הארוכה השתפלה עד רצפת הבמה, אבל לא היה שום דבר קודר בהופעתה של ז'ולייט גרקו בהיכל התרבות בת"א. בסוף הערב נעמד הקהל על רגליו, כאילו היה תורו לבקש הפעם "אל תעזבי אותי"

איתמר זהר
איתמר זהר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
איתמר זהר
איתמר זהר

הו, הנה כבר מרגישים את פריז, אמרה בכיסא מאחורי עורכת מוזיקלית לשעבר כשעל הבמה החלו לנגן פסנתר ואקורדיאון. התחושה התחזקה כשמבעד לווילון צצה הזמרת ז'ולייט גרקו. היא התעצמה אף יותר כשהתקרבה למיקרופון, בצעדים קטנים ומדודים, ופתחה את ההופעה.

השיר הראשון, "בריסל", של ז'אק ברל, על עיר הולדתו, לא היה היחיד של הזמר הבלגי. נוכחותו היתה דומיננטית לאורך כל ההופעה, בין השאר בשירים שכתב על ערים שאינן במולדתו ("אמסטרדם"), וגם בשיר שנעל את הערב, "Ne Me Quitte Pas".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ