סינגלים

גידי גוב חוזר עם שיר מינורי ומוצלח

"מופע הארנבות של ד"ר קספר" מזכירים את "משינה", מאיה איזקוביץ לא מספיק מקורית ולהקת הבנים "פייב־טו־ואן" מביכה את עצמה

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בן שלו
בן שלו

גידי גוב – "אם היינו"

השרב הגדול לא תם, הוא רק התחיל כשגידי גוב הוציא השבוע שיר ראשון אחרי עשר שנים שבהן לא הוציא אלבום אולפן חדש. זה המון זמן, ומכיוון שגוב תמיד דיבר בכנות מרשימה על ההסתייגות שלו מהכורח, או העונש, להופיע כל הזמן ולהוציא אלבומים חדשים ברצף, עשר השנים האלה נדמו לפעמים כמעין הודעת פרישה מהמרוץ. המפגש עם השיר החדש "אם היינו" ובמיוחד עם קולו של גוב, שנשמע מיד עם השנייה הראשונה של השיר, משמח בראש וראשונה מפני שהוא מבטל את הודעת הפרישה (המדומיינת) הזאת, אבל הוא משמח לא פחות מכיוון שהוא מבהיר שגוב לא חוזר בעצם לשום מרוץ. "אם היינו" חף מכל סממן של הכרזה בנוסח "אני שוב כאן". אין דרמה, אין זיעת קאמבק, אין פברוק של איזה אירוע גדול. להיפך, זה שיר מינורי מאוד, שמדבר על תחושה של קיום שברירי בנימה שיש בה גם דאגה וגם השלמה. תענוג לשמוע את קולו של גוב בגרסה צלולת נומך בבתים, וכשהקול נסדק בפזמון הוא לא חוצה את גבול הצרידות הרעה שזמרים בעשור השביעי לחייהם, בעיקר כאלה שעברו פעם אצל לואי להב, נוטים מדי פעם לעבור. הלחן של אסף אמדורסקי (שיש בו מן הזמר העברי) מוצלח, אם כי למנגינה המזוקקת במופגן חסרים הכוח והיופי שיש למנגינות מזוקקות הימנוניות.

תגיות:

תגובות