ה"אנטלרס": בלי שום גיוון, רענון או הפתעה

כמעט כל השירים שלהקת ה"אנטלרס" הברוקלינאית ניגנה בבארבי תל אביב התבססו על מהלכי אקורדים סטטיים. הפער בין הדלות האסתטית לבין השפע הרגשי יצר תחושה של רגש מבוזבז

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בן שלו
בן שלו

בערך בשיר החמישי הבנתי מדוע ההופעה הזאת, שחדרה כמדומה אל לבם של רבים מבאי הבארבי בתל אביב, השרתה עלי שעמום לא מבוטל. הכל, או לפחות הרוב, בגלל דלות החומר ההרמוני. כמעט כל השירים שלהקת ה"אנטלרס" הברוקלינאית ניגנה אתמול התבססו על מהלכי אקורדים סטטיים בצורה יוצאת דופן. אם שיר התחיל עם מהלך מסוים של, נגיד, ארבעה אקורדים, הוא המשיך להסתמך על אותו מהלך עד סופו, בלי שום גיוון, בלי שום רענון, בלי שום הפתעה. אותו רצף הרמוני נטחן שוב ושוב מהצליל הראשון עד האחרון. זה נשמע ממש כמו קריאת תיגר על מוסד הבית־פזמון, על האקסיומה ששיר פופ אמור להיות מושתת על מבנה של שני חלקים שונים מהותית זה מזה, אף על פי שברור של"אנטלרס" לא היתה שום כוונה כזאת. זאת פשוט הדרך שבה הם כותבים ומתבטאים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ