הנשים שמטלטלות את עולם מוזיקת המטאל

האלבום של צ'לסי וולף הוא הדחוס והאגרסיבי ביותר שלה, ולכן גם הקרוב ביותר למטאל, ובכל זאת עדיין רק קרוב. "מירקור", לעומתה, מעזה לעשות בלאק מטאל נטו, ולכן מאיימת על שמרני הסצינה

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

צ'לסי וולף היא נציגה בולטת של תופעה רבת פנים וחדשה יחסית, מבורכת ברובה: טשטוש גבולות בין מוזיקה אלטרנטיבית למוזיקה קיצונית, ובאופן ספציפי בין ז'אנרים כגון סינגר־סונגרייטר, פולק ושוגייז לאגפים הרדיקליים ביותר של המטאל, או במלים אחרות הבלאק מטאל הסקנדינבי, תת־ז'אנר שנולד בנורווגיה בין סוף האייטיז לתחילת הניינטיז והוסיף לאלמנטים הקיימים של מהירות ושירת "גראולינג" שימת דגש על אווירה ופרימיטיביות, שנגדו את הטכניות שקושרה עם מטאל קודם לכן. הבלאק מטאל התפרסם אחרי שחברים בגרעין המייסד שלו שרפו כנסיות, רצחו קצת, התאבדו קצת, ומיעוטם גם היו נאצים, לא קצת. מאז הרבה השתנה. כבר היו להקות מהז'אנר שהגיעו לחברות תקליטים גדולות, וכבר היו סרטוני "שף הבלאק מטאל" וצילומי "מטאליסטים עם החתולים שלהם" שהפכו לוויראליים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ