מבקר המוזיקה של "הארץ" הבין סוף סוף על מה המהומה סביב "ניו אורדר"

בלי פיטר הוק ואחרי עשור ללא חומרים חדשים, האלבום החדש של "ניו אורדר" הוא אדיר. וזה אחרי הקיזוז של כל ההתרגשות והציפיות והפנטזיות לקראת צאתו

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אבי פיטשון
אבי פיטשון

"ניו אורדר" הוציאו אלבום חדש, בלייבל חדש, בהרכב ישן־חדש. אלה שלושת הדברים שביחד מקשים אפילו יותר מהרגיל לכתוב הערכה מפוכחת על איכותו המוזיקלית של האלבום, כזו שאיננה מעוותת על ידי כוח הכבידה: זה מתחיל בציפיות העצומות סביב כל אלבום שמוציאה הלהקה הכה משפיעה, ונמשך בעין הציבורית שהפעם היא בוחנת אף יותר מהרגיל, בהתחשב בכך שזה האלבום הראשון שהוקלט ללא הבסיסט פיטר הוק, שעזב ב-2007. כלומר ללא עמוד תווך מרכזי, אחד מהשלושה (לצד הסולן/גיטריסט/קלידן ברנרד סאמנר והמתופף סטיבן מוריס) שהיו גם ב"ג'וי דיוויז'ן" לפני שסולנהּ איאן קרטיס התאבד ושהמשיכו תחת השם "ניו אורדר". ולמרות שהם התרחקו מאוד מוזיקלית מהלהקה שהיו לפני הטרגדיה, תמיד יישאר הד לכך ש"ג'וי דיוויז'ן" היתה המפץ הגדול, ו"ניו אורדר" — היווצרות הפלנטות. תמיד תישאר תחושה קלושה ש"ג'וי דיוויז'ן" זה בית ספר תיכון ו"ניו אורדר" זה הדבר הלא ברור שעשינו מאז ושנקרא חיי הבגרות. מן הסתם יש רבים ששמעו את "ניו אורדר" קודם, ויש רבים שאוהבים רק את "ניו אורדר", ולהפך. אבל אי אפשר להכחיש את כובד המשקל של קו הזמן הזה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ