פופ

באלבומה החדש גריימס נשמעת כמו הגרסה הכי מוגזמת של ענקיות הפופ

האלבום החדש של גריימס שובר הגה ברדיקליות חסרת בושה, נמלט מהאלטרנטיבה לפופ הנוצץ ולא מביט לאחור. ואתם יודעים מה? זו דווקא האבולוציה הלוגית המתבקשת, וגם האלבום הכי אקספרימנטלי שלה

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

אם נעמיד את אלבומיה הראשונים של גריימס (קלייר בושר), "גיידי פריימס" ו"האלפקסה", שניהם מ-2010, לצד החדש, הפער זועק לאוזניים. בשתי מלים: מאקספרימנטלי למגה־פופי. ואם נאזין לכל הארבעה שלה לפי הסדר נגלה שיש כאן תנועה די ברורה ועקבית מאלטרנטיבי לפופ.

שני האלבומים הראשונים הפכו אותה לפרסונה באנדרגראונד. ואז החתים אותה הלייבל החשוב, האגדי והיוקרתי 4AD ויצא "ויז'נס", הפריצה הגדולה שלה. האלבום היה פחות אווירתי ועקמומי מהקודמים, והשירים הבולטים בו סימנו צעד משמעותי קדימה ברמת כתיבת השירים וההתקרבות לפופ. עם זאת, הרבה מהסאונדים המוקפדים שלו עדיין דיברו בשפה אנדרגראונדית, וגם הם וגם ההפקה בכללותה שמרו על משמעת לואו־פיי ותחושה של אלקטרוניקה שנעשתה בחדר של מישהו ולא באולפן הקלטות (ואכן, כל האלבום הוקלט בחדר של גריימס במהלך שלושה שבועות של הסתגרות ונטילת סמים).

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ