רוק

וידויו של מבקר: כדי להקשיב למארז החדש של ברוס ספרינגסטין הייתי חייב להוציא מהראש את יאיר לפיד

המארז החדש של "דה ריבר" מאפשר גם למבקר שמאז ומתמיד (או לפחות מאז הניינטיז) היה מאותגר־ברוס־ספרינגסטין, להודות שהשירים השקטים של הבוס 
בכל זאת מרגשים אותו. יחסית

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

נתחיל במסר מרגיע: המכשול הרציני ביותר שעומד לפני מי שרוצה להאזין ל"דה ריבר", אלבומו החמישי של ברוס ספרינגסטין, ובעיקר לפני אנשים שלא שוחים במורשתו של הבוס, הוא שבימינו קשה מאוד לעשות את זה בלי שישר יעלה בדמיון המחזה הלא נעים של יאיר לפיד עף עליו מול המראה בביתו. בהאזנה ראשונית לאלבום, שאני מודה שמעולם לא שמעתי במלואו מאז יצא ב-1980, לא הצלחתי להשתחרר מהחיזיון המעיק, בעיקר בלהיטים הבולטים שלו, שיר הנושא ו"האנגרי הארט". המזל הוא שספרינגסטין, גם עם הסתייגויות אישיות מחלקים נרחבים מהמוזיקה שלו, בכל זאת מספיק טוב, ובשיריו יש מספיק עומק, כדי שבהדרגה האסוציאציה המבאסת תתנדף. פיו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ