בן שלו
בן שלו

שמוליק צ'יזיק היה פזמונאי נפלא. בשיריו יש כל כך הרבה איכויות, שקשה לדעת מהיכן להתחיל למנות אותן. אז נתחיל בהתחלה, במלים הראשונות באלבום החדש והנהדר של אריאל זילבר, שמוקדש כולו לשיריו של צ'יזיק והוא בעצם אלבום משותף של שני היוצרים, שיוצא 29 שנים אחרי מותו של צ'יזיק בגיל 42.

"יש זמנים", השיר הראשון באלבום, מתחיל עם פסנתר חשמלי במקצב קטוע (מזכיר קצת את "The logical song" של "סופרטרמפ"), שעליו זילבר שר "יש זמנים יש זמנים, אפורים העננים, ניצוצות של דמעה מכסים את ריסייך השחורים". לשון הנקבה אופיינית לכתיבה של צ'יזיק. היתה לו נטייה לקלוע למרכז השירים שלו דמויות נשיות, אולי כדרך לדבר על עצמו בלי לדבר על עצמו. שניים מהלהיטים הכי גדולים שהוא כתב, "רוצי שמוליק" ו"אף אחד לא מזיל דמעה", הם כאלה. ולצדם, בשירים אחרים שחלקם נכללים באלבום החדש, ישנן לורן וג'וליה ומונה ושרית הספרית וגם בעלת הריסים השחורים מ"יש זמנים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ