שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"וינטר פמילי" בהופעה: מהממים כמו שמורת טבע ומפחידים כמו יער באישון לילה

עם נגינה בעלת אופי של דבקות דתית, שירה שהיא בעצם דיבור רצוץ וילדה בת שמונה חמושה בשלל צעצועים, "וינטר פמילי" מייצרת מוזיקה שלא דומה לשום דבר אחר. חבל שרק מעטים מכירים אותה

אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי פיטשון

לא בטוח שהיה משהו מי יודע מה מעניין לעשות אמש (שלישי) בתל אביב, אבל בירושלים עמדה להקת "וינטר פמילי" בפני תחרות קשה, לא הוגנת בעליל. בסינמטק הוקרן הסרט החדש של לורי אנדרסון בנוכחותה, ובמועדון המזקקה הושק האלבום החדש של רם אוריון. הכל באותו יום ובאותה שעה. “וינטר פמילי" הופיעו בבית הנסן, במסגרת ערב לא ברור שהתחיל בפתיחת תערוכה (מוצלחת, אגב) של קרן שביט באצירת קבוצת "סלה־מנקה", ובמהלכו התקיים גם איזה רב שיח שאת נושאו אינני יודע, אבל בסופו הגיחו החוצה אנשים מ"ערב־רב" — המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית — ועוד כמה מי ומי. בחוץ, בחצר/גינה/חורשה של בית הנסן, מוקפים פסלי עץ של גמלים עם קרניים של צבי, פרות ותנינים, הופיעו “וינטר פמילי" עם המוזיקה האינדיבידואלית, המקורית לחלוטין, הלא דומה לשום דבר אחר, הבלתי ניתנת לקיטלוג שלהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ