הרוק המשונן, הישיר והקודח של "לילי פרנקו"

"רוח" הוא שיר מטרטר וחסר מנוח, כמו מנגינת ילדים שאף ילד לא ירצה לשיר. ואם לא ברור, מדובר במחמאה

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים9
בן שלו
בן שלו

"רוח", הסינגל החדש של להקת "לילי פרנקו" הוא שיר קודח, מטרטר, חסר מנוח. כמעט לכל אורכו פועם בו מקצב מכונתי מהסוג של — לא משווה! — "I feel love" האלמותי של דונה סאמר, אבל עם טוויסט רוקיסטי מחוספס ועם השפעה אפשרית של "כמה יוסי" של ברי סחרוף.

כשהסולן עירא נוסבאום מגיע למלים "אגם של שצף קצף / אדמה נובעת עצב, זרמים וניצוצות", נעשה ברור מדוע חברי "לילי פרנקו" הלכו על המקצב המפמפם הזה. וכשנוסבאום שר "אין סוף או התחלה למנהרות הקסם", מתחוורת אולי ההצדקה למנגינה המעט משונה של השיר, שמתפתלת קצת יותר מדי ונשמעת כמו מנגינת ילדים שאף ילד לא ירצה לשיר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ