עברי

נועם בנאי עדיין משחיז את כלי הסינגר־סונגרייטר שלו

לנועם בנאי יש עדיין קילומטראז' לעשות עד שיהיה סינגר־סונגרייטר מיומן. אבל הוא בדרך הנכונה

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים5
בן שלו
בן שלו

הנה דבר נדיר בפופ הישראלי העכשווי, ולא רק בו: אלבום שאין בו שיר אחד מיותר. אלבום שלכל שיר בו יש הצדקה ואחיזה בקרקע אמנותית ומידה (כזאת או אחרת) של יופי. תגידו: אוקי, מה אתה מתפעל? זה רק אי־פי, חמישה שירים בסך הכל. אילו נועם בנאי היה מוציא אלבום בכורה באורך מלא, עם עשרה או 12 שירים, סביר להניח שהיו בו קטעים שאפשר היה לוותר עליהם. לגמרי סביר, וזאת מן הסתם הסיבה שבנאי אכן ויתר. בהופעות שלו אפשר מן הסתם להתרשם מרמתם של השירים שלא נכנסו לאי־פי, אבל כרגע זה לא רלוונטי. חמישה שירים יש ב"זה יבוא", וגם אם לא כולם טובים באותה מידה, אין באלבום הזה אפילו רגע אחד שהאוזן רוצה לדפדף הלאה. מעטים האלבומים העכשוויים, גם אלבומי האי־פי, שבהם זה קורה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ