"ויגאן פרנדלי" היא מיני־סופרגרופ בלי שביעות רצון ראוותנית

בשיר החדש של הלהקה אין שום דבר מקורי במיוחד, אבל הפשטות הנקייה והצלולה משכנעת

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

עם שני חברים מהשורה הראשונה של הרוק הישראלי, גבע אלון וג'נגו (החבר השלישי הוא המתופף אסף רייז), אפשר להחשיב את "ויגאן פרנדלי" כמיני־סופרגרופ. אבל במוזיקה שלה אין אפילו גרם אחד של שביעות רצון ראוותנית שעלולה להתלוות ללהקות מהסוג הזה.

בשיר החדש "Waterfall" יש איזו פשטות נקייה וצלולה, כמו במנה (צמחונית!) טובה של שף שמקפיד על חומרי גלם מצוינים ולא מכביר עליהם תוספות מיותרות. שום דבר מקורי במיוחד: הפעלה אלגנטית ומקצוענית (במובן הכי טוב של המלה) של קונוונציות רוק עדינות אך איתנות משנות ה–90, בצורה שמאפשרת ליהנות לא רק ממה ששלושת המוזיקאים מנגנים אלא גם מהחלל שבין הכלים שלהם. עוד דבר יפה: הסיומת הסבלנית של השיר – כמעט דקה וחצי של נגינה ללא שירה, על קו התפר שבין סולו גיטרה צנוע לבין חזרה על קווי המתאר המוזיקליים של השיר. בקרוב ייצא אלבום הבכורה של השלישייה. נראה שיש למה לצפות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ