בן שלו
בן שלו

ביציאה מההיכל מישהי סיכמה את ההופעה הזאת בצורה הכי קולעת. "הקול טוב", היא אמרה לחברתה, "לא כמו אצל רוד סטיוארט". לא תמיד אפשר להבין מדוע קולו של זמר משתמר היטב. במקרה של טום ג'ונס נדמה שאפשר. בימי הזוהר שלו בשנות השישים, וגם בגלגוליו המאוחרים יותר (הקאמבקים המחויכים שלו בשנות השמונים והאלפיים), סימן ההיכר של ג'ונס היה הממד המוגזם בקול ובשירה שלו. זה לא נאמר לשלילה. הוא זמר מעולה. זה פשוט הייחוד שלו. הוא מצויד ממילא באוקטן ווקאלי גבוה במיוחד, ועליו הוא שפך עוד תוסף טורבו. תחשבו "Sheeeeee Was My Woman" ב"Delilah". תחשבו "Kiss". מוגזם, בקטע טוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ