עברי |

גילי יאלו הוציא את אחד האלבומים הכי טובים של הזמן האחרון

גילי יאלו משלב באלבום הסולו שלו גרוב, מסר וחספוס ווקאלי גמיש ויפה

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

כשגילי יאלו היה ילד הוא שר במקהלת פרחי ירושלים. זאת אולי אנקדוטה חסרת חשיבות (אף על פי שהכסף הראשון שזמר מרוויח הוא אף פעם לא חסר חשיבות), אבל היא בכל זאת עולה במחשבה כששומעים את יאלו שר.

מדוע היא עולה? בגלל החספוס בקולו. חספוס זה ההיפך המוחלט ממקהלת ילדים. יאלו לא נשאר פרח. הוא צמח למקומות אחרים. אבל החספוס שקיים בקולו, מגדיר אותו במידה רבה, והופך את יאלו בעיני לאחד הזמרים הטובים בדור שלו, הוא לא החספוס הרגיל, זה שמוכר לנו מזמרי רוק. החספוס הרוקיסטי הולך בדרך כלל ביחד עם מנעד מצומצם ויכולת קולית מאותגרת. יאלו לא סובל מהמגבלות האלה. החספוס נמצא במעטפת של הקול שלו, אבל הליבה של הקול עשויה מחומר גמיש, רך, קפיצי, קל תנועה. אז אולי נשאר אצל יאלו משהו ממקהלת הילדים? אולי. סביר יותר שהוא פשוט הקשיב המון לזמרי סול ורגאיי, שאצלם החספוס והגמישות אינם ערכים סותרים, והפנים את התרכובת הזאת עד שיצר לה גרסה אישית משלו. הסיגריות שמככבות בשיר "Coffee", כמעין קרש הצלה בזמנים קשים, בוודאי לא הזיקו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ