אביתר בנאי יוצא סוף סוף מעורו, וזה מצליח

אביתר בנאי מאמץ למרבה השמחה את מיתרי קולו, שני פלג ממשיכה בתנופה יצירתית ו"האנג'יילסי" מאכזבת

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

אביתר בנאי — "עד האהבה". "לא בטוח שהמודולציה הזאת זה משהו שצריך להשאיר אותו", אומר אביתר בנאי בסוף הסרטון של השיר החדש שלו, "עד האהבה". המודולציה (מעבר לסולם אחר, שנעשה בדרך כלל להעצמת האפקט הדרמטי) נשארה כמובן, והעובדה שההערה המתלבטת של בנאי הושארה אף היא מעידה על האופי החריג של התמרון הזה בשפה המוזיקלית של הזמר. אבל המודולציה היא אלמנט זניח, המשך כמעט טבעי של המהלך המרכזי בשיר החדש — הפריצה הדרמטית מהבית לפזמון. בנאי כמעט לא עושה את זה. המעברים מהבית לפזמון נוטים להיות רכים מאוד אצלו, ובאופן כללי נדיר לשמוע אותו מאמץ את מיתרי הקול שלו בשנים האחרונות ומביא אותם אל סף הצעקה. והנה הוא עושה את זה, יוצא מעורו הרגיל, וזה מצליח. זה נשמע נכון. בעיקר בזכות שני אלמנטים שקיימים בפזמון. הראשון הוא קולות הרקע הנהדרים של רועי חרמון, החצוצרן־קלידן של בנאי. האלמנט השני הוא נוכחותה המהדהדת של המלה "מובס" דווקא בתוך ההקשר של הבעה קולית אינטנסיבית, דוווקא אחרי המלים "חציתי יבשות, כבשתי ערים ומדינות".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ