רוק |

"ארקטיק מאנקיז" החדש: מוזיקת לאונג' לבית מלון על הירח? יותר בכיוון פיאנו בר באילת

"ארקטיק מאנקיז" מדגימים איך הם נשארים להקה גרועה גם כשהם עוברים מרוק לסגנון שונה לגמרי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

אני קורא את הביקורת של קיטי אמפייר על החדש של "ארקטיק מאנקיז" ב"גרדיאן" הבריטי ומשפשף עיניים (קראו עוד על האלבום). היא מתארת את האלבום הקודם של הלהקה, "AM", כ"אלבום הרוק המושלם של זמננו". מה?! מדובר באלבום פוסט־בריטפופ עלוב ומעליב שיצא ב-2013, כלומר כמעט 20 שנה אחרי הבריטפופ שבעצמו היה פיגוע מוזיקלי של בינוניות נוסטלגית: כבר אז הוא היה חימום מחדש של תור זהב של רוק ופופ בריטי סבנטיזי או סיקסטיזי. אסייג: "סווייד" היו סבבה, אבל אני מתקשה לשייך אותם ללב מהותו של הבריט־פופ. ראש החץ של התנועה כלל להקות סבירות ומטה ("אואזיס", "בלר", "סופרגראס") ולהקה אחת, "פאלפ", שגם אם לא היתה באמת מדהימה, לפחות היו לה עומק תוכני וסטייל שחרגו מהסטנדרט ה"לאדיש" (גברי־צעיר ופוחז בבריטית) המאצ'ואיסטי־לייט (או מאצ'ואיסטי כבד במקרה של "אואזיס", שאיפשר להמון חנונים מקומיים להרגיש סינדרום שטוקהולם ממרחק ביטחון, כלומר להזדהות עם ערסיות בריטית, לעולם לא עם זו המקומית). לצד הגברים הנ"ל – כאילו תנועת הריוט גררל הפמיניסטית לא התרחשה בשיא עוצמתה בדיוק באותו זמן (גם בבריטניה עצמה) – היה קומץ להקות בהובלה נשית שאחת מהן, "אלסטיקה", אפילו נחשבה לחלק מאותו ראש חץ בריטפופי והיתה טובה באופן עקבי יחסית.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ