האלבום החדש של קותימן שונה בתכלית מהמוזיקה שהוא עשה עד כה

באלבומו החדש, "Don't Hold Onto the Clouds", קותימן הלך בכיוון מינימליסטי־אלקטרוני. אחרי כמה האזנות מבינים שדווקא יש כאן גרוב — גרוב שקט ופחות מפורש

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

יש רגע אחד באלבום החדש של קותימן, "Don't Hold Onto the Clouds", שממחיש עד כמה צלילים מסוימים חקוקים בתודעה שלנו. זה קורה בתחילת הקטע השני באלבום, "Unknown". הוא נפתח עם קו בס עקמומי שמנוגן במקלדת כלשהי, אחר כך מצטרף עוד ערוץ של מקלדת מתערבלת, ואז נכנסת מקלדת שלישית. היא מנגנת צליל אחד שמתמשך ומתמשך ומתמשך (12 שניות — נצח נצחים במוזיקה) ואז עוברת לצליל הבא, שנמוך ממנו בטון אחד. ברגע שנשמע הצליל השני, המחשבה האוטומטית היא "פינק פלויד, 'Shine On You Crazy Diamond', המלודיה של הסינתסייזר בקטע הפותח". וזה מוזר, כי על מנת שייווצר דמיון מלודי בין שני קטעים מוזיקליים (סוגיה שנידונה בהרחבה בשבוע האחרון, בשל פרשיית "טוי" — "Seven Nation Army"), נחוצים יותר משני צלילים, מינימום שלושה, ובמקרה הזה לא רק שיש שני צלילים בלבד, אלא מרווח הזמן ביניהם שונה לחלוטין (אצל "פינק פלויד" המרווח הוא "רק" שלוש שניות), והסאונד שלהם לא מאוד דומה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ