רוק |

האלבום החדש והדי טוב של "סווייד" לא משנה את העובדה שהם גמרו את הסוס

מדובר באלבום שהוא בהחלט פחות דהוי מחמשת קודמיו. יש בו אפילו תחושה של דרמה, אבל הופ! הנה היא חלפה

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

יהיה כבודה של "סווייד" מונח במקומו ככל שיהיה, הנוכחות התרבותית שלה דהתה מהר מזו של להקות אחרות שהתפרצו לתודעה במחצית הראשונה של הניינטיז וגבלו בבריטפופ אך לא נטמעו בו ("פאלפ", "רדיוהד"). בוודאי מהר מזו של "רדיוהד" שרק ממשיכה להתעצם. יש שיגידו שזה קשור לעזיבתו של ברנרד באטלר, הגיטריסט וכותב השירים השותף של הסולן ברט אנדרסון, באמצע הקלטות האלבום השני. באטלר נחשב לאחד הגיטריסטים החשובים של דורו ואכן היה לו סאונד שקשה לחקות, למחזר או להחליף. אלבום הבכורה של "סווייד" מ-1993 עדיין תקוע במיליוני מחזיקי דיסקים מעלי אבק, עם להיטים כמו "סו יאנג" ו"אנימל נייטרייט" שלנצח יככבו במסיבות ניינטיז, שאנשים מן היישוב יזהו גם בלי שאזאם, ושאפילו אני היטיתי להם אוזן בזמנו ונאלצתי להודות שיש דברים בגו, בייחוד בסולו הפשוט, התזזיתי והאיקוני של באטלר ב"נייטרייט". "דוג מאן סטאר", השני של הלהקה, לא זכה למעמד שווה של אבן דרך. קצת כמו האלבום השני האיכותי והמעולה של "משינה", שזכה להערכה אבל יחסית לאלבום הבכורה היה כישלון. אני זוכר שהיו שיר או שניים מתוך "דוג מאן" שתפסו אותי בזמנו. כלומר, אני לא זוכר. עברתי עכשיו מחדש על האלבום בשלמותו וחי נפשי, אין לי מושג מה היו אותם שני שירים. נותרתי ניטרלי עד אדיש ביחס לאלבום כולו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ