בן שלו
בן שלו

שלומי שבן ידע שזה יהיה ה־שיר של ההופעה. הוא ידע שזה הרגע שיגנוב את ההצגה, יעצור את הנשימה, ייחקק בזיכרון. הוא החליט לממש אותו אף על פי שהוא עצמו, כוכב הערב, היה שם בתפקיד משני בלבד של מלווה ושדכן. מעשה אמיץ ועניו? טעות אסטרטגית? שניהם גם יחד? קו המחשבה הזה, שכבר החל להתרקם, סולק ונדחה למועד מאוחר יותר מפאת יופיו העז של הרגע. זה קרה אחרי שחוה אלברשטיין, שדבר השתתפותה בהופעה לא פורסם ועל כן היה בו ממד של הפתעה מענגת, הפליאה לשיר את "את חירותי", נשענת על נגינתו היצירתית של שבן, מינימליסטית ורפטטיבית. לבמה הובאו שני כיסאות גבוהים, אלברשטיין התיישבה על אחד מהם, ואז הצטרף אליה רמי פורטיס, ושני הזמרים שרו יחד את "שקיעתה של הזריחה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ