"שרים הדודאים": התגובות המתמוגגות של הקהל גרמו לי לחשוב שאני בעמדת מיעוט

חרף החגיגיות של ההשקה, להופעה של ישראל גוריון ואסף אמדורסקי היה צלצול שגרתי. הרגעים היפים היו אלה שחרגו מהשגרה הזוגית שלהם. למשל האירוח של יהודה פוליקר

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

כשהדודאים כיכבו על במות הזמר והבידור של ישראל הצעירה, עדיין לא המציאו את המלה "מרגש". במקומה השתמשו במלה "מלבב". הופעה מלבבת זה כשהמוזיקה חודרת ללב, ואפילו גורמת לו לנתר בשמחה, בלי להתנפל עליו ולסחוט אותו.

בשירתם, שהיתה "פשוטה, חמה וכובשת", כפי שתיאר אותה המעבד אריה לבנון, ישראל גוריון ובני אמדורסקי ליבבו מן הסתם על בסיס יום־יומי. השאלה שהתהוותה אתמול באופן בלתי נמנע לפני ההופעה של גוריון ואסף אמדורסקי, שהשיקה את האלבום השני של "שרים הדודאים", היתה: האם היא תתעלה אל דרגת המלבב, או שמא תתמקם בדרגה נמוכה יותר ותסתפק בלהנעים. לתחושתי היא הנעימה יותר מאשר ליבבה. התגובות המתמוגגות של הקהל, השירה הפעילה שלו ותשואת העמידה בסוף ההופעה, גרמו לי לחשוב שאני בעמדת מיעוט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ