שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

הביקורת ב"הארץ" על ההופעה הקודמת של טומטיטו בפסטיבל מדיטרנה, שהתקיימה ב–2015, קיבלה את הכותרת "הצלף בנו עוד, טומטיטו". זאת היתה בעצם בקשה לא מרומזת ממארגני הפסטיבל: הביאו אותו שוב, ואל תחכו יותר מדי שנים. הם חיכו ארבע. לפני שטומטיטו התחיל לנגן אתמול במשכן לאמנויות הבמה באשדוד עלתה השאלה אם גם אחרי ההופעה ההיא, כשגורם ההפתעה איננו, הנגינה של טומטיטו תעורר תגובה כל כך נלהבת. אחרי כמה דקות של חימום אצבעות היה ברור שהתשובה היא "כן". כשמדובר במוזיקאי מדרג כל כך גבוה, אין שום חשיבות לגורם ההפתעה. או ליתר דיוק, גורם ההפתעה נוכח תמיד כשרמת הנגינה היא כזאת. אתה יודע בוודאות שאתה עומד לשמוע נגן אדיר, אין לכאורה שום מקום להפתעות, אבל כשהוא מתחיל לנגן, כשהצליל של אצבעותיו הצולפות במיתרים מכה בך, משהו בך בכל זאת מופתע. נגינה נפלאה היא דבר שאי אפשר להיות מוכנים אליו, גם כשלגמרי מוכנים אליו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ