תענוג להיפגש שוב עם הקול שלה, אבל יש יסוד מלאכותי ברגש

קרולינה חוזרת לאנגלית, שרית חדד נעה בין כובד טורקי לקלילות מקפצת, ואצל פאר טסי הכל נשאר ברמת הקלישאה

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

הסינגל החדש של קרולינה מעורר אהדה קצת פושרת. מצד אחד, יותר משנתיים וחצי אחרי האלבום האחרון שלה, בתקופה שבה נדיר לשמוע זמרות ישראליות עכשוויות שהן ווקאליסטיות מעולות, תענוג להיפגש שוב עם הקול של קרולינה, שנדרש ומצליח להמריא כאן במנעד רחב מהרגיל. מצד שני, בלי לפקפק לרגע בהתכוונות האותנטית שבה קרולינה כתבה וביצעה את "Don't Play With My Heart", יש יסוד מלאכותי כלשהו ברגש שבוקע מהשיר הזה. אולי זאת הזיקה המובהקת לצליל של איימי ויינהאוס, שמונחת על השולחן מהרגע הראשון: הפעמון, האקורדים המהירים של הפסנתר, ומאוחר יותר כלי הנשיפה. קרולינה והמפיק אמיר לקנר, שעבד ביחד איתה במחזמר "שיגעון המוזיקה", הצדיעו לוויינהאוס בהצטיינות, אבל מנה חמה איכותית זה תמיד פחות טעים מתבשיל מקורי. גם האנגלית — אחרי כעשור שבו קרולינה שרה בעברית — מתגלגלת בפה שלה בצורה לא לגמרי משוחררת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ