מרי הלבורסון: מוזיקאית מרתקת שאי אפשר לתייג

מעניין שהגיטריסטית האמריקאית מרי הלבורסון קראה לאלבום החדש שלה Artlessly Falling, מפני שהשם הזה עומד בניגוד מוחלט לדרך היצירתית מעוררת ההתפעלות שהיא עשתה בעשור האחרון. Artfully Ascending, ההיפך מ–Artlessly Falling, יהיה תיאור מדויק של הדרך הזאת.

הלבורסון, בת 40, הוציאה את אלבומה הראשון ב–2008 ובעשור הקודם נהפכה לאחת היוצרות המעניינות ביותר במוזיקה האמריקאית האמנותית. "מוזיקה אמנותית" זאת הגדרה רחבה וחמקנית, אבל היא מתאימה במקרה הזה מפני שהלבורסון היא מוזיקאית שאי אפשר לתייג סגנונית. יש הרבה ג'ז במוזיקה שלה, אבל כמו שהפסנתרן ומלחין הג'ז קית ג'ארט אמר עליה (אחרי שחלק לה שבחים, דבר שהוא לא מרבה לעשות), "אני לא חושב שהיא חושבת שהיא מנגנת ג'ז". לצד הג'ז שלא חושב על עצמו כג'ז יש במוזיקה של הלבורסון גם השפעות של אוונגרד, של רוק אלטרנטיבי ולעתים גם של קומפוזיציה קלאסית. התנועה בין הקואורדינטות האלה נעשית בפסיעה ייחודית לחלוטין. להלבורסון יש משהו שרק אחוז קטן של מוזיקאים, ואחוז מזערי עוד יותר של גיטריסטים, מצליחים להפיק — תדר משלה.