שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אינדינגב 2018: מי אחראית לדבר המהפנט הזה?

איזה מזל שהבאלאנס של רועי פרייליך התארך: ניקו טין היתה שונה לחלוטין מכל מה שמורגלים לשמוע בהופעות של רעש ועוצמה. וגם: הראפר פלד הלהיב, "ליילי" פחות. סיכום היום השני

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניקו טין בפסטיבל אינדינגב
ניקו טין בפסטיבל אינדינגבצילום: תומפר אפלבאום

אחד הדברים המעצבנים בפסטיבלי מוזיקה הוא כוונון הסאונד לפני ההופעות. "תן לי עוד גיטרה במוניטור". זה עניין הכרחי אך מעיק, בעיקר כשהוא מתארך וכשחווים אותו 12 פעמים באותו יום. אבל לפעמים באלאנס ארוך יכול להיות דבר טוב. לפעמים הוא גורם לך לסטות מהתוכנית ולהיכנס לתוך הופעות מעולות שלא ידעת על קיומן.

זה מה שקרה אתמול (שישי) בסביבות 21:30. הופעת האיחוד של "קולולוש" בבמת הקוף המרכזית היתה בעיצומה, והיא היתה טובה מאוד, אבל רציתי להספיק לראות חלק מההופעה של רועי פרייליך בבמת הפיל. כשהגעתי לשם התברר שהבאלאנס מתארך. הסתובבתי כדי לחזור ל"קולולוש", אבל נעצרתי על ידי צלילים בלתי רגילים שבקעו מבמת החיפושית, הבמה ההקטנה של אינדינגב. ב–21:30 התחיל שם "מרתון כבדים" — רצף הופעות של רוק מסיבי ורועש. אבל הצליל שעצר אותי לא היה של גיטרות בשרניות או תופים קורנסיים. זה היה קול נשי גבוה וחד, שנשמע כמו אלפי רסיסי קול שונים שנעים ביחד באותו כיוון אבל שומרים על נפרדותם הרסיסית. מי אחראית לדבר המהפנט הזה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ