פסטיבל הג'ז באילת: לקחת את הזמן

"לא סטנדרטים" הפריזו בפירוק והרכבה, אבישי כהן ואבי ליבוביץ' נתנו בריחה מרשימה מהיובש הנורא והמעטים שנשארו ערים עם הסקסופוניסט דוני מקסלין חוו התלכדות מסחררת של רוק, ג'ז, פשטות ונסיינות. רשמים מערב פתיחת פסטיבל הג'ז באילת

רונה קינן ושלומי שבן במופע "לא סטנדרטים". עיבודי הג'ז הותירו חלק מהשירים נטולי בסיס
רונה קינן ושלומי שבן במופע "לא סטנדרטים". עיבודי הג'ז הותירו חלק מהשירים נטולי בסיסצילום: איתי קדוש
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

מי שלא נשאר עד השעה אחת וחצי בלילה, הפסיד. וכמעט אף אחד לא נשאר. החלל הקטן מבין שני חללי ההופעות של פסטיבל הג'ז שנפתח אמש באילת, היה כמעט ריק. התפוסה היתה אולי 5%. כמה עשרות אנשים בלבד בתוך ים של כיסאות ריקים. העובדה שמנהיג ההרכב, הסקסופוניסט דוני מקסלין, ניגן באלבומו האחרון של דייוויד בואי (וכמוהו גם הקלידן ג'ייסון לינדנר והבסיסט טים לפבר, שעל רצועת הבס שלו התנוסס הכוכב השחור מעטיפת Blackstar) לא גרמה להרבה אנשים להישאר. היו גם אנשים שנכנסו להופעה, שהתחילה מעט לפני אחת בלילה, אבל יצאו ממנה כעבור 10 או 20 דקות. אפשר איכשהו להבין אותם. בשנתיים האחרונות, אחרי החוויה הטרנספורמטיבית של "בלקסטאר", מקסלין עבר מג'ז אינסטרומנטלי לשירים בסגנון שקרוב לאינדי־רוק, עם סולן אוחז גיטרה חשמלית. על מנת שמוזיקה בעלת נופך רוקיסטי־אקספרימנטלי תעבוד בהקשר של פסטיבל ג'ז, ועוד בשעה כל כך מאוחרת, היא צריכה להיות מעולה, וחצי השעה הראשונה של ההופעה הזאת היתה יותר מגששת מאשר טובה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ