מופע

הלהקה קילקלה לג'ון גרנט

ג'ון גרנט הוא לפני הכל זמר נפלא. קול הבריטון שלו הוא בעת ובעונה אחת הדבר הכי שברירי והדבר הכי שלם. אבל כל זה לא בא מספיק לידי ביטוי בהופעה שלו בבארבי בגלל שהלהקה רק הפריעה

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

ההופעה הזאת היתה כמו לפגוש את האדם הכי מעניין, אמיתי, חם, חכם, רהוט ופתוח, אבל לא בסיטואציה אינטימית שבה אפשר להקשיב לו ולדבר אתו ללא הפרעה, אלא סביב שולחן הומה אנשים, כולם נחמדים ובעלי כוונות טובות, שמדברים זה עם זה וגם עם אותו אדם ולא מאפשרים לשמוע את כל מה שיש לו לומר. הוא מצליח, למרות ההפרעות, לומר הרבה, ואתה שמח שאתה יושב שם ומקשיב לו, אבל אתה לא יכול שלא לחשוב עד כמה החוויה היתה יותר עמוקה אילו היית יכול לשבת אתו לבד.

ג'ון גרנט הוא כותב שירים נהדר, שיודע לצייר במלים ומנגינה מפות מפורטות של רגשות חשופים. אבל זאת לא סגולתו הגדולה ביותר. גרנט הוא לפני הכל זמר נפלא. קול הבריטון שלו הוא בעת ובעונה אחת הדבר הכי שברירי והדבר הכי שלם. הוא מחבק את המאזין באותה מידה שהוא מבקש להיות מחובק על ידו. אבל בשביל שהנס הקטן הזה יקרה צריכים להתקיים כמה תנאים, והם לא התקיימו במלואם בהופעה אתמול, בעיקר בגלל הלהקה של גרנט, שכללה חמישה מוסיקאים, ארבעה מהם איסלנדים (גנרט הקליט את אלבומו האחרון, "Pale green ghosts", באיסלנד, והוא מתגורר כיום באי הצפוני).

ג'ון גרנט בבארבי. הצליח לומר הרבה למרות ההפרעותצילום: דניאל צ'צ'יק

המוסיקאים בני ארצם של ביורק ו"סיגור רוס" אמורים להיות בעלי להב יצירתי חד ומיוחד, לא? ובכן, לא הנגנים של גרנט. הקלידן היה טוב, אבל המתופף, הגיטריסט והבסיסט היו בינוניים, ולמעשה מיותרים. בבלדות הפסנתר שגרנט כותב ושר כל כך יפה הם רק הפריעו, ולקטעים היותר אלקטרוניים מהאלבום האחרון הם לא תרמו (נציין גם שאיש האלקטרוניקה של ההופעה היה בינוני בעצמו ולא שיחזר אפילו מחצית מהחדות והעוצמה של אלבום). כל הבינוניות הזאת לא פגמה ביפי שירתו של גרנט, אבל היא הפחיתה במידת מה את האפקט הרגשי שלה. כך לפחות אני הרגשתי.

בחלק מהזמן היו כמה שירים שבהם כל ההסתייגויות התבטלו. בגזרה האלקטרונית בלט במיוחד "Pale green ghosts" המעולה, שהביטים שלו זיעזעו את הסרעפת, ובגזרת שירי הפסנתר זהרו "It does'nt matter to him","Glacier", "Marz" ו"TC and honeybear".

שיר נוסף שהצליח לנצנץ היה "Greatest Mother Fucker", והוא מוקדש בבוז לטיפוס הבלתי נסבל שעמד מאחורי וצעק כל חמש דקות "תשיר כבר את השיר שלי! תשיר כבר את השיר שלי!" (וגם אמר לחבריו: "אם הוא לא שר את השיר שלי אני יורה בו"). הטיפוס הזה, שכולי תקווה כי גרנט לא סיפק לו את מבוקשו, שבר את שיא החוצפה והגסות שבו החזיק עד היום ההוא מההופעה של קים דיל, שצעק עשרות פעמים "Gigantic!" אף על פי שהיה ברור שדיל לא עומדת לשיר שירים של ה"פיקסיז". לפחות הבחור מההופעה אתמול לא צעק את דברו באנגלית, וכך גרנט יכול להמשיך לחשוב שהגברים התל אביבים הם לא רק החתיכים הכי הורסים בעולם (כך הוא אמר) אלא גם האנשים הכי מקסימים.

ג'ון גרנט. בארבי תל אביב, 19.11

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ