בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מופע

האנרגיה של "אור כשדים" הרשימה יותר מהמוזיקה

העוצמה והדחף בלטו יותר מהמוזיקה בהופעה של "אור כשדים", אבל עדינות שנמסכה בה וכמה אורחים שיפרו את התמונה

תגובות

אחת השורות בשיר "אזור הדמדומים", שלהקת "אור כשדים" ביצעה היטב בהופעה שלה אתמול, אומרת "שייקספיר מתיישב לפרויד על הברכיים". זה לא יהיה סיכון גדול מדי להמר שבספרייה הפרטית של רונן בן טל, מנהיג הלהקה, המדף של פרויד יותר ארוך מזה של שייקספיר. אם יש נושא אחד גדול שמעניין את בן טל, זאת ההדחקה. אם יש שני נושאים גדולים שמעניינים אותו, אלה ההדחקה והמוות.

מאחר שמדובר בשתי מפלצות רבות עוצמה, בן טל זקוק לכלי משחית רציניים כדי להתמודד אתן. השירים שלו מלאים בהם. סכין יפנית, פטיש אוויר, כדור ברזל, מחטים. אלה לא רק מלים. המהות של בן טל כזמר וכפרפורמר מבוססת על אנרגיה מחודדת של כעס ומאבק. זה היה כך בשנות ה-80 וה-90, כשהוא היה דמות מפתח בזירה האפלולית של הניו וייב הישראלי, וזה לא נרגע עם השנים. להיפך. האלבום החדש של "אור כשדים", "לאחותי", הוא תגובה אמנותית למות אחותו של בן טל מסרטן, וזאת תגובה ישירה, בועטת וזועמת.

דודו בכר

מי שמכיר את המזג היצירתי של בן טל, ומי שראה את "אור כשדים" בסיבוב האיחוד שלה לפני כמה שנים (בלייב או בדי-וי-די), בוודאי לא הופתע מהאנרגיות הגבוהות שאיפיינו את הופעת ההשקה של האלבום החדש. אבל גם אם הפתעה לא נרשמה, אי אפשר היה שלא להעריך את העוצמה והדחף של "אור כשדים" וליהנות מהם. זה לא מובן מאליו שלהקה שחבריה כבר ראו הכל (עובד אפרת בבס, דודי לוי בגיטרה, שי להב בקלידים וניר מנצור בתופים) תנגן כך, בתנופה ובלהט.

האם המוזיקה עצמה היתה מרשימה כמו האנרגיה והדרייב? לטעמי לא. בעיקר במחצית הראשונה של ההופעה. הרפרטואר של "אור כשדים", לפחות בעיני מי שאינו נמנה עם חסידיה המושבעים, מתנדנד בין שירים מצוינים לכאלה שלא צלחו את מבחן הזמן; התדר המוזיקלי שהלהקה יצרה על הבמה היה איתן אך לא מעניין במיוחד; ובהעדרה של אסתטיקה מקורית ומובחנת, הנטייה של בן טל להטיח את הראש בקיר שוב ושוב היתה קצת מעייפת.

לקראת אמצע ההופעה קרו שני דברים מבורכים. ראשית, שייקספיר נתן פייט לפרויד. המוזיקה לא הפסיקה להיות ישירה ואגרסיבית, אבל נוסף לה, לפחות מדי פעם, צבע יותר עדין. זה קרה למשל בשיר החדש "מטיל זהב", שהיה יותר יפה ויותר עמוק משירי הפטיש ההולמים שנוגנו לפניו.

ההתפתחות המשמחת השנייה היתה שיתופם של כמה אורחים. ראשון עלה אורן ברזילי, שהעלה את מניין הקספרים על הבמה לשניים. ברזילי הצטרף ללהקה בשלושה שירים, וקולו הגבוה ונוכחותו הקלילה ריככו ועטפו את האגרוף החשוף של בן טל.

ערן צור (בבלורית מתולתלת וצעיף, שגרמו לו להיראות כמו גרסה מקומית של פרינס) עשה את ההיפך: הוא הוסיף מנה גדושה ומרוכזת של מחץ. שני השירים שלו, "הג'ינס הנמוכים" ו"כרמלה גרוס ווגנר", נתנו בראש, אבל זאת היתה רק ההקדמה לדבר האמיתי: ביצוע מעולה, דחוס עד מאוד, ל"אחד מול אחד", שהזכיר שהמשפט "בלילות של ירח מלא" הוא לא המצאה של צור אלא צירוף שהוא אימץ מרונן בן טל ו"אור כשדים".

"אור כשדים". בארבי תל אביב, 8.1



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו