בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשריק וייקמן דחף את סלבדור דאלי מהבמה

ריק וייקמן, הקלידן של "יס", שילב רסיטל עם מופע סטנד-אפ וגם עורר מחשבות על ההשפעה שלו על המוזיקה הישראלית

2תגובות

אז השנה היא 1970, וריק וייקמן בן ה-21, שכעבור שנה יצטרף ללהקת "יס" וייכנס להיכל התהילה של הרוק המתקדם, מנגן בלהקה הרצינית הראשונה שלו, ה"סטרובס". הם נוסעים לפריז, אבל מכיוון שאיש לא מכיר אותם שם הם נאלצים להופיע בקרקס. התפקיד שלהם הוא ללוות את הלוליין שהולך על חבל. לא כבוד גדול, אבל באחד הקטעים יש לווייקמן סולו של 20 שניות, והוא נרגש לקראתו. הבעיה היא שכשהסולו המיוחל מתקרב עולה לבמה במפתיע איש זקן ומתחיל לקשקש עם הקהל. אף אחד לא מעז להזיז אותו, ורגע לפני שהסולו עומד להתחיל וייקמן מחליט לעשות מעשה. הוא מתקרב לאיש וצועק עליו שיסתלק. הזקן צועק עליו בחזרה. אז וייקמן דוחף אותו והוא נופל מהבמה על גבו. "אני חושב שמעכשיו יכירו אותנו בפריז", אומר מנהיג ה"סטרובס" לווייקמן. לזקן קוראים סלבדור דאלי.

זה רק אחד מתוך כעשרה סיפורים מפורטים שווייקמן סיפר אתמול לקהל במועדון רדינג 3 בתל אביב, בעודו מקפיד לומר כל דקה בערך את המשפט המחשיד "נשבע לכם שכל מלה אמת". מה עוד היה שם? הסיפור שתיאר כיצד נהפך "Morning has broken" של קט סטיבנס, שווייקמן חיבר וניגן את תפקיד הפסנתר המפורסם שלו, מקטע של 40 שניות לשיר של שלוש דקות; הסיפור על הקלטת "Life on mars" של דייוויד בואי (גם כאן האצבעות על הפסנתר הן של וייקמן); הסיפור על היוזמה הגרנדיוזית להופיע עם שירי האלבום "המלך ארתור" באיצטדיון ומבלי המכוסה קרח, בהשתתפות יותר ממאה מחליקים ("יש דברים שאתה עושה כשאתה ברוק המתקדם", אמר וייקמן); הסיפור שבו וייקמן מצא את עצמו חותם על תקליט בעודו יושב על האסלה בבית זר אחרי מנת קארי מפוקפקת, כשידיו כבולות באזיקים; ועוד ועוד ועוד.

דניאל צ'צ'יק

זאת היתה הופעת סולו בפורמט לא שגרתי, חציה מופע סטנד-אפ, חציה רסיטל. סיפור ויצירה לסירוגין. פרוג-רוק וצחוק. הפורמט הזה בעייתי מכיוון שהוא מוותר מראש על השאיפה לכונן אירוע אמנותי טהור, אבל כשהאמן-הבדרן הוא אדם שיודע גם לספר סיפור וגם לנגן בכלי שלו, התוצאה יכולה להיות ערב נחמד ומהנה, לא פחות ולא יותר, וכך היה בהופעתו של וייקמן.

הסיפורים כבר הוזכרו. מה עם המוזיקה? הקטע הראשון, שבו וייקמן ניגן עם הקלטה של כלי מיתר קיטשיים, עורר חששות כבדים ואף הזכיר פסנתרן בלונדיני אחר שלא נזכיר את שמו, אבל עד מהרה התברר שיש בהופעה תוכן אמנותי לא מבוטל ושזה לא עומד להיות ערב סטנד-אפ עם ליווי מוזיקלי קלוש. וייקמן ניגן בעיקר קטעים שלו (היו גם מעט שירים של "יס" וכמה שירים שהוא השתתף בהם כפסנתרן). כמלחין הוא יכול להיות די מייגע, אבל הוא מנגן נהדר, ולא רק מבחינה טכנית. היה תענוג לשמוע איך הוא מאזן את הנטייה הידועה שלו לדרמה עם מגע יותר קליל והומוריסטי. רגע אחד הוא דהר על הפסנתר עם פסאז'ים פסאודו-קלאסיים ומיד אחר כך הוא חתך פתאום למין רגטיים מחויך.

אפילו לרגע אחד הוא לא הקרין את החשיבות העצמית שאפשר היה לצפות לה ממי שאהב לעלות לבמה עם גלימות זהובות, תזמורת של 150 נגנים ומקהלה של 300 זמרים. וכששאלת את עצמך, בזמן שהוא ניגן, אם היית רוצה לשמוע את היצירות האלה בגרסת הספקטקל או בגרסת הרסיטל, התשובה נטתה לכיוון הרסיטל. ואם חצי מהיצירות נשמעו כמו וריאציות על אותו תפקיד פסנתר מיתולוגי ב"Morning has broken", נו, אז מה בעצם רע בכך?

לפעמים, בזמן שווייקמן ניגן, התגנב לראש הרהור על ההשפעה שלו על המוזיקה הישראלית. לא על להקות פרוג מקומיות, אם כי הקלידנים שלהן בוודאי למדו משהו ממנו, אלא דווקא על אחד מכוכבי ומלחיני הפופ הגדולים שלנו. בעיקר על נגינת הפסנתר שלו. האהבה לשרשרת ארפג'ים ארוכה, הדרמה המעט מצועצעת ואולי גם הגלימות הזוהרות. צביקה פיק למד דבר או שניים מריק וייקמן.

ריק וייקמן. רדינג 3 בתל אביב, 20.1



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו