בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיוצ'ר: יהיר, קשוח, ממיס

הצלחתו של פיוצ'ר, הכוכב החדש של ההיפ־הופ, מתיישבת עם הסילוק הכמעט מוחלט 
של תוקפנות מהזרם המרכזי של הז'אנר

תגובות

הראפר פיוצ'ר אינו מתייחס ברצינות למדדי ההצלחה הישנים של כוכבי ראפ. בשיריו הוא אינו מרבה להשתמש בנרטיבים, במשחקי מלים ובשורות מחץ. הראפ שלו בנוי ברובו מקטעים של אסוציאציות חופשיות, שכשקוראים אותם כטקסט עירום הם עשויים להיראות חסרי ייחוד. אבל הדבר שפיוצ'ר מצטיין בו - מה שהופך אותו לכוכב בלתי מעורער - הוא כישרונו לדגשים, ויכולתו ונכונותו לשנות את סגנון ההגשה הקולי שלו. הוא אינו משתעשע בדמויות כפי שעושה ניקי מינאז', הכוכבת החדשה בשמי ההיפ־הופ המודרני, אלא מטפל במבנה השיר משפט אחר משפט. הוא מתעניין בהלך רוח יותר מאשר בתוכן, וליתר דיוק בהלך הרוח כאמצעי של תוכן.

יותר מכל אמן אחר בתחומו הוא מנצל לטובתו את הסתירות של ההיפ־הופ המודרני - הוא ראפר וזמר, אסתטיקון שנעזר בטכנולוגיה ואמן הרגש הגולמי, חתול רחוב יהיר ורומנטיקן חסר תקנה. הוא ייחודי ובעל חותם אישי מובהק ולכן מרבים לפנות אליו לשיתופי פעולה נועזים - הוא ריכך את קצוות של "U.O.E.N.O.", של רוקו ושל "Love Me" של ליל ויין, אך גם שיתף פעולה בשירי אהבה ממיסים עם ריהאנה, עם ארוסתו קיארה ואפילו עם מיילי סיירוס.

AFP

העשייה הזאת הפכה אותו לכוכב הראשון בסגנון פוסט־דרייק ופוסט "808s & Heartbreak" בז'אנר. קולו הוא אחד החוטים שטווים את מארג המיינסטרים של ההיפ־הופ, ואלבומו השני בחברת תקליטים גדולה, "Honest" (A1 / Feebandz / Epic) מוכיח - כפי שהוכיח "Pluto" המצוין לפניו - שמה שבעידן מוקדם יותר נחשב יפה אך שולי יכול עתה לעמוד במרכז.

הוא יכול להחליף סגנונות שירה בן רגע, ולפעמים נדמה שהוא מלהטט בין כמה קולות בעת ובעונה אחת, כמו ב"Special", שם הוא עובר במהירות משירה מלנכולית לשירה חלקלקה ואחר כך לסגנון קשוח ברצף מהיר. ב"I Be U" הוא עושה שימוש מהיר ביותר בשירת פלסֵטו בסגנון פרינס, ואחר כך מתרווח בתוך אפקט הירמון ממוחשב בנוסח להקת הפאנק זאפ. ב–"Never Satisfied" הוא מחליף באמצע השיר משירה דיגיטלית סנטימנטלית לצעקה מלודית, והפזמון של "T-Shirt" נשמע כאילו הראפר מדקלם אותו מבעד לשקית נייר.

ב"Honest" משתתפים שניים מאבותיו הרוחניים של פיוצ'ר בשני שירים המופיעים בזה אחר זה - קניה וסט ב"I Won", דואט שבו שני הגברים שרים שיר הלל מלא חדווה לבנות הזוג שלהם. הן פארל והן אנדרה 3000 מגישים בתים שעוסקים בהוקעת הבלי העולם הזה. פיוצ'ר גמיש דיו להכיל את כולם.

לא כל הקטעים באלבום אחידים באינטנסיביות שלהם - החצי השני שלו מפגר מאחור - אך פיוצ'ר מפגין כוח מגנטי. הסיבה לכך היא בין השאר העקביות בקולו, שהוא מלא להט ומרגיע. גם כשהוא בשיא כעסו, כמו ב"T-Shirt" וב–"My Momma", קולו נשאר יציב.

הצלחתו של פיוצ'ר מתיישבת היטב עם הסילוק הכמעט מוחלט של תוקפנות קולית מהזרם המרכזי של ההיפ־הופ. הרדיו שופע קולות חסרי מתח, כמעט ללא צרידות או נשכנות - המלמולים הרכים של פרנץ' מונטנה, השירה המתבוננת בעצמה, בסגנון "ספוקן וורד" (שירה מדוברת) כמעט, של קנדריק למאר, השיעמום הקטטוני של ויז כליפא, הנייטרליות המוחלטת של קיד אינק. ליל ויין נוטה לשירה צורמנית יותר מאשר לקריאות של כרוז ביריד, ג'יי זי נשמע כמו בנק שצובר ריבית וקניה וסט נשמע רע מזג אך לא מתפרץ. ובל נשכח את דרייק - שליט הז'אנר, שהוציא ממנו את עוקצו.

הסאונד של אטלנטה, ולפיכך הסאונד של ההיפ־הופ, התפתח מכרוז ביריד לטיפוס כבוי־עיניים בפינת הרחוב, ומשם לאיש שקוע בחלומות בחסות סמים. דגמים ישנים יותר של הצלחה - כמו אלה של ליל ג'ון וואקה פלוקה פליים - נותרו מאחור. עכשיו לפיוצ'ר יש ילדים רוחניים משלו - אמנים מאטלנטה כגון יאנג ת'אג וריץ' הומי קואן - שפיוצ'ר ללא ספק מסמל בעיניהם את הסטנדרט החדש לכוכב גדול.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו