בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ערב מחוה לסשה ארגוב: לא הכל זהב

החיבור בין שיריו של סשה ארגוב לבין תזמורת פילהרמונית הוא לא טבעי לחלוטין. זה הורגש ברוב השירים במופע המחווה לו

12תגובות

כשנוסיה ארגוב, אלמנתו של סשה ארגוב, נשאלה לפני כמה שנים מה ארגוב חשב על הביצועים לשיריו, היא אמרה: "אתה יודע כמה פעמים ישבתי עם סשה באיזה תיאטרון והיינו צובטים אחד את השני רק כדי לא לצרוח? היו יותר עוגמות נפש משמחות, אבל הוא תמיד היה סקרן לראות מה המעבדים יעשו עם השיר".

כבר בדקות הראשונות של המופע אתמול (שבת), כשהפילהרמונית ניגנה אוברטורה שכללה קטעים קצרצרים מתוך חלק מהשירים שנוגנו בהמשך הערב, אפשר היה לנחש שאילו ארגוב היה יכול לשמוע את מופע ההצדעה החגיגי לכבוד 100 שנה להולדתו (מעמד שהיה גורם לו מבוכה ללא ספק), הוא לא היה מרגיש שום צורך לצרוח. האוברטורה סיפרה שלא יהיה שום דבר בומבסטי בקונצרט הזה, ושיהיה למוזיקה נופך ג'זי – איכויות שארגוב היה מעריך. ובכל זאת, אם ממשיכים בתרחיש הדמיוני הזה, היה מעניין לדעת מה ארגוב היה חושב על הערב כולו, ובמיוחד על הפקדתם של שיריו בידי תזמורת גדולה.

אין ולא יכול להיות שום ויכוח על כך שארגוב היה גדול המלחינים של המוזיקה הישראלית, וככזה אין מתאימה מהתזמורת הפילהרמונית להצדיע לו במלאות מאה להולדתו. אבל החיבור בין שיריו של ארגוב, שהיה אמן "הצורה הקטנה" כפי שכתב בתוכנייה ד"ר משה זורמן, לבין תזמורת פילהרמונית הוא לא חיבור טבעי לחלוטין, וזה הורגש ברוב השירים בהופעה אתמול. זאת היתה הסיבה העיקרית לכך שלא הכל היה זהב בהופעה הזאת, ושחרף גדולתה של המוזיקה ויופיים של רוב העיבודים והביצועים, הקונצרט הזה לא נסק לטעמי אל מעבר לתכלת.

עופר וקנין

בזמן אמת, כשארגוב פינק את להקות הזמר שלנו בלחנים שאין יפים מהם, רוב שיריו בוצעו על ידי הרכבים שכללו מעט נגנים והרבה זמרים גמישי תנועה. בהופעה אתמול התהפכו היוצרות: הרבה מאוד נגנים ומעט זמרים שלא הרבו לנוע. התוצאה היתה סטטיות מסוימת בחלק ניכר מההופעה. אפילו כשהמבצעים היו שחקנים, למשל ב"יוסי ילד שלי מוצלח", התמונה הבימתית היתה דוממת מדי. יש לציין שאותם שחקנים (איתי טיראן, רועי בר־נתן ועידו רוזנברג) העמידו ביצוע הרבה יותר דינמי ומוצלח ב"דינה ברזילי".

סיבה נוספת לכך שהביצוע של שירי ארגוב בפורמט תזמורתי לא נשמע לגמרי אורגני קשור לזמרים שביצעו את השירים. זמרים עכשוויים אינם מורגלים בשירה עם תזמורת, כשם שתזמורת כמו הפילהרמונית אינה מורגלת בנגינה מאחורי זמרים ששרים שירים פופולריים. והתוצאה: אפילו זמר אדיר כמו מתי כספי נשמע מהוסס כששר בתחילת המופע את "אם תרצי" ו"אהובתי שלי לבנת צוואר". זמרת ג'ז כמו עדנה גורן עשתה את זה ביתר קלות, בעיקר כששרה בדואט עם קובי רכט את "זמר מפוחית", וכך גם הזמרים-השחקנים (יונה עטרי ואילי גורליצקי במחרוזת שירי שלמה ושלמי ושלושת הברנשים ב"דינה ברזילי"), שהוציאו את התזמורת מהאלמנט שלה וגרמו לה לעבוד בשבילם.

אז אילו ביצועים נחקקו בזיכרון מהקונצרט הזה? היו לטעמי ארבעה כאלה. הראשון, "האהבה שלי אינה תלויה בדבר" בביצועו של כספי, היה הרבה יותר משוחרר וסוחף מהשירים שכספי שר בתחילת הקונצרט (מן הסתם בגלל שהפעם הוא ישב ליד הפסנתר ושלט בקצב של השיר). אבל לא בגלל זה השיר הזה בלט, אלא בגלל הטעות שהיתה בו. בסוף השיר כספי אמר לקהל שהוא שכח לשיר בית אחד ולפיכך הוא יבצע את השיר בשנית. האמת היא שלא היה בכך צורך, אבל ההתעקשות של כספי היתה הצהרה מעניינת: כששרים סשה ארגוב, אין מקום לעיגולי פינות. חייבים לחתור את היופי המוחלט.

הביצוע הראשון שהתקרב לטעמי אל המחוזות האלה היה הרצף של שירי "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", ובעיקר ההופעה של יונה עטרי. כשעטרי בת ה-81 הובלה אל מרכז הבמה בצעד אטי על ידי אחד השחקנים הצעירים מבית צבי, שליוו אותה ואת גורליצקי, התעורר החשש שהיא כבר איננה במיטבה. אבל ברגע שהיא התחילה לשיר ולשחק, היא כאילו נעשתה צעירה בכמה עשרות שנים. היא שרה מצוין, נעה בקלילות, מילאה את הבמה בחן וחדווה והיתה פשוט נהדרת.

רונה קינן לא התעלתה ב"פנס בודד" ובביצוע המשותף עם שלומי שבן ל"שיר ערש", אבל השיר "לילה טוב" בביצועה היה נהדר, משלוש סיבות. קינן שרה יפה מאוד, העיבוד הג'זי של אילן מוכיח (שניצח על התזמורת ועיבד את רוב השירים) היה מעולה ומלא דמיון, ואולי הכי חשוב – זה היה שיר הרבה פחות מוכר מהשירים האחרים, לפחות בשבילי, ולכן היה בו מן החידוש.

עופר וקנין

לפני שיהודית רביץ שרה את "וידוי", היא סיפרה שארגוב לא אהב את השירה שלה ושלפני שהותר לה לבצע את השיר הדגול שלו ושל אלכסנדר פן, שאותו חלמה לשיר, היא עברה השתלמות של כמה מפגשים בביתו של ארגוב. הביצוע בהופעה אתמול לא שיחזר את הביצוע המופלא שהיה תוצאתם של אותם מפגשים, אלא לקח את השיר למקום אחר, שבו הכאב קיבל ביטוי יותר שבור, פחות זורם מבחינה מוזיקלית. מה שהיה כל כך יפה בביצוע הנוכחי הוא שרביץ גרמה למאזין להרגיש את הכאב הזה כאילו הוא שומע את השיר בפעם הראשונה. אילו ארגוב היה נוכח, ייתכן שהוא היה צובט את עצמו או את נוסיה, אבל לא כדי לא לצרוח אלא כדי לא לדמוע.

"הכל זהב". התזמורת הפילהרמונית הישראלית מצדיעה לסשה ארגוב. היכל התרבות בתל אביב, 17.5

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו