סינגלים

הייאוש של זאב טנא רלוונטי מתמיד

וגם: מורין נהדר מספקת קצת שקט עם קולה הנפלא, קרני פוסטל וגבע אלון מתקשים להיכנס לנעלי ה"פט שופ בויז" והאם "Boyband" באמת יהיו "להקת הבנים הבאה של ישראל"? לנערות בנות 13 הפתרונים. ביקורת סינגלים חדשים

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים3
בן שלו
בן שלו

זאב טנא – "התקווה 2.0". ההימנון האלטרנטיבי הזה, שנפתח במלים "אוד מוצל מאש, שוכב ומתגבש על קו המים", היה שיר חזק גם אם היה יוצא בימים פחות טעונים. השבוע, כשהאש בוערת ושום דבר לא מתגבש אלא רק מתמוטט, הוא חזק במיוחד. יותר חשוב: הוא עוזר. סוג של תרופת צליל זמנית. ולא בגלל שזה שיר מרגיע. אם יש דבר שזאב טנא לא יודע ולא רוצה לעשות זה להרגיע. "התקווה 2.0", סינגל חדש שטנא יבצע בהופעה שתחגוג 25 שנה לאלבומו "חתול שחור" (בארבי תל אביב, 22.7), הוא שיר תרופה בגלל שהוא מצליח לעבוד על שתי רמות של הכרה. ברמה הרציונלית, שמשקללת את הטקסט של השיר, הוא משלב פיכחון ביקורתי עם תמימות של חולמים: "אוחז עוד בתקווה, רק שלא תגווע לו בידיים". אבל באותו זמן, ברמה יותר עמוקה, פחות רציונלית, שאינה קשובה לטקסט אלא לסאונד הגס ולרגש הגולמי, "התקווה 2.0" משקף למאזין את התחושה העיקרית והחד משמעית שמהפכת את בטנו בימים הרעים האלה: תסכול. הצווחה של הגיטרות, הנהמה הניחרת של טנא, המנגינה הישירה והבוטה – זה שיר שאפשר לצרוח אותו עם טנא כשאגה של תסכול נטו. לא התקווה 2.0, אלא התקווה 0. מייאש לאללה, אבל לצרוח את מה שאתה מרגיש בבטן זה דבר משחרר.

מורין נהדר – "קריה יפהפייה". כחודשיים אחרי שחתמה בשירת א־קפלה נהדרת את בסינמטק תל אביב, ההנאה מקולה העדין והעמוק של עדיין זכורה היטב. איזה כיף לשמוע את הסינגל הראשון שהיא מוציאה ולהיווכח שגם כשהיא מכוונת לסביבה קצת יותר מסחרית, עם עיבוד שיכול להחליק בגרון של גלגלצ, היא לא מאבדת את מצפן היופי שלה. בלחן שלה לפיוט "קריה יפהפייה" אין אמנם פזמון מרהיב כמו זה שכתבה אתי אנקרי לאותן מלים ("ומי יתנני על כנפי נשרים"), אבל הלחן של נהדר הוא מעשה הרכבה מוצלח מאוד של כמה מקטעים מלודיים פשוטים ויפים, ומאלף לשמוע איך היא משנה את ההבעה הקולית שלה כשהיא עוברת ביניהם ואיך היא מצליחה לבטא מסע של הנפש, שהוא לב לבו ומשאת נפשו של הפיוט הזה. האם יכול להיות ששמעתי באחת השורות ציטוט מלודי זעיר מתוך "זמר אהבה לים" של אלירז וארגוב? האם הוא מכוון? ואם כן, האם זה בגלל השורה "שאני גל, שאני גל אל ארץ חלומי", שמבטאת כמיהה דומה לזו שמבטא ר' יהודה הלוי בפיוט הזה?

דאב מנטור עם קרני פוסטל וגבע אלון – "Love etc.". "אתה לא חייב להיות יפה, אבל זה עוזר", שרים ה"פט שופ בויז" ב"Love etc.", שזוכה עכשיו לכיסוי ישראלי עדכני בהנהגתו של המפיק דאב מנטור. אחד הדברים הכי יפים בשיר הזה הוא המנגינה המאוד מאוד ארוכה של הבית, שלכאורה חורגת מהגבלות הבנייה המוטלות על שיר פופ, אבל בעצם הופכת אותו לשיר פופ מיוחד. ניל טננט מצליח להתמודד עם האורך הזה, מה שקצת קשה להגיד על (ששרה גרסה אחת של הסינגל החדש) ועל (ששר את הגרסה השנייה). ההגשה של פוסטל קהה מדי, ואצל אלון אפשר להרגיש את האוויר המתרוקן מהריאות לקראת סוף הבית. לא אסון גדול, אבל זה מקשה להתלהב מהקאבר הכפול. דאב מנטור, מפיק שנוטה לקצה האמנותי יותר מאשר לקצה הפופי, אוהב להשרות אווירה של התפתחות הדרגתית בקטעים שלו. מה שאומר שככל שהשיר מתקדם, בשתי הגרסאות החדשות, הוא נעשה יותר מוצלח. אבל מי רוצה להתחיל ליהנות משירים רק אחרי שתיים וחצי דקות?

"Boyband" – "שר וחולם". "בוי בנד" היא להקת הבנים החדשה של ישראל, או כך לפחות נטען בהודעה לעיתונות, ולסינגל החדש שלה, "שר וחולם", יש מבחן פשוט וחותך. האם השיר הזה, שכולל כמנהג פופ הנעורים של ימינו הרבה מאוד "אאאאאוווווווו אוווווווו", צריך לשגר את שלושת הנערים אל עמדת להקת החימום של ה"בקסטריט בויז"? אני אומר ש"לאאאאאאאווווווו", אבל מה אני יודע. עבר כל כך הרבה זמן מאז שהייתי בת 13.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ