שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הקסם של "הקולקטיב" מתגלה בהופעות החיות

בלי אגו, עם המון חדוות נגינה וקצת הומור הצליחו "הקולקטיב" להלהיב את הקהל מול בארבי מלא. זו הפעם השנייה שהשקת אלבום שלהם מתקיימת בזמן לא נוח, והפעם השנייה שמתגלה שיש להם קהל לא קטן ומאוד נאמן

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

"למלא את הבארבי בהופעת השקה זו לא חוכמה", אמר לי פעם מוזיקאי מסצינת האינדי, "החוכמה היא למלא את הבארבי גם בפעם השנייה והשלישית".

בפעם הקודמת ש"הקולקטיב" השיקו אלבום זה היה בלילה סוער בחורף 2011, בזמן  סופה שהיתה אמורה לפתות אנשים לא לצאת מהפוך. למרות זאת הבארבי היה מלא. כשלקראת סוף ההופעה אמש, שהתקיימה אף היא בבארבי בתל אביב, אמר רועי ריק, אחד משני סולני הלהקה, שבימים כאלו זה בכלל לא מובן שאנשים יגיעו, נפל האסימון ששוב הקלפים שיחקו לרעתם – ושוב הם ניצחו. כל הכרטיסים להופעה נמכרו מראש. רק כדי לחזק את התיאוריה, צריך לציין שגם בין שתי ההופעות החגיגיות הם הופיעו בבארבי, וגם אז הקהל בא בהמוניו.

זה תמיד משמח כשלהקת אינדי מצליחה לפרוץ את מסגרת הקהל של האינדי. מעטים עשו זאת בעשור הקודם וכשזה קרה זו היתה הצלחה אדירה. רק נסו להיזכר בהופעות הקטנות ומעוטות הקהל של אסף אבידן ושל "הג'ירפות" בתחילת דרכם, ובכברת הדרך שעשו מאז. אבל בניגוד לשתי הדוגמאות הללו, סוד ההצלחה של "הקולקטיב" הוא קצת יותר קשה לפיצוח. לסולניה (ריק ועידן רבינוביץ') אין הכריזמה של אבידן ושל גלעד כהנא, ושיריהם פופיים עוד פחות. ובכל זאת, הקהל אוהב אותם ושומר להם אמונים. הקסם טמון כנראה – במה שכבר נהפכה לקלישאה כשזה נוגע ללהקה – בקולקטיביות.

"הקולקטיב" בהופעהצילום: תומר אפלבאום

אין דרך לברוח מזה. על הבמה עומדים שישה מוזיקאים מוכשרים, הם מכירים אחד את השני מצוין, שמים את האגו המוזיקלי שלהם בצד (שתי גיטרות, שני גיטריסטים כריזמטיים, אפס סולואי גיטרה), ומדביקים זה את זה בחדוות הנגינה, שמתפשטת בטבעיות גם לקהל. קשה להסיר מהם את העיניים כשהם מנגנים, וכל רגע קורה משהו על הבמה. הכישרון שלהם מתבטא גם באלבומים, אבל כיום הפקות כאלו יכולות להיעשות גם על לפטופ בחדר שינה על ידי מוזיקאי יחיד. היתרון של ריק, רבינוביץ', עמנואל סלונים, דניאל שהם, יוסי מזרחי, רועי רבינוביץ' ונדב לוזיה הוא בכך שהם מצליחים לתרגם את המורכבות הזאת להופעה חיה. לכן גם הקסם עובר בהופעות בצורה טובה הרבה יותר מאשר באלבומים.

האלבום החדש, "Pangea", לא מתמסר למאזין באופן מיידי. עלי הוא גדל רק בשמיעות מאוחרות וגם עכשיו אני לא מרגיש שלגמרי "פיצחתי" אותו. הצמרמורת שקיבלתי כשאחרי שלושה שירים מתוכו הם ניגנו את אחד השירים הכי טובים שלהם, "Better Man" מהאלבום הקודם "Onwards", הזכירה לי שגם אותו היה לי קשה לעכל בהתחלה. מעבר לזה, הפעם הראשונה שבאמת נפל לי האסימון לגבי אותו אלבום היתה באותה הופעת השקה סוערת.

"הקולקטיב" בהופעהצילום: תומר אפלבאום

מה זה אומר על האלבום החדש? דברים טובים כנראה. בהופעה אמש הם ניגנו את כולו (יחד עם תוספות מתבקשות מהאלבום הקודם), ואף על פי שבשלב זה קשה להצביע על שירים שהתבלטו מעל האחרים - כמו "Better Man", "Turn To Cry" או "Stolen Goods" מהאלבום הקודם - גם לא נרשם ולו רגע אחד חלש כל הערב. בשעת כתיבת הביקורת אני אוהב את האלבום החדש יותר ממה שאהבתי אותו לפני כמה שעות.

גם משעמם לא היה. כיאה ללהקה שגדלה ומתפתחת, ולא רק מוזיקלית, המופע כלל תאורה מושקעת, שלט ענק עם שם הלהקה שהיה תלוי על הבמה (מצרך חשוב ללהקות שעושות פסטיבלים, "הקולקטיב" חזרו לא מזמן מסיבוב הופעות בחו"ל) ומקלות זוהרים ("גופי תאורה זולים" או "שטרונגולים מנצנצים", כפי שכינה אותם ריק), שחולקו לקהל לקראת סוף ההופעה. כשבסוף ההדרן, בסיום הג'ם המרקיד בשיר "Simon Says", הם הכניסו סימפול של הצל (ההוא מ"האריות של") וחתמו עם מה שנשמע כמו גירסת כיסוי ל"הארלם שייק", אפשר היה להיזכר לרגע שבאחד משלביה ההתפתחותיים של הלהקה, כשקראו להם עוד "הקולקטיב" בעברית (בניגוד למיתוג הנוכחי כ"Acollective") היה להם גם חוש הומור מצוין. רק חסר היה שישלימו עם אותו פרק מעברם, ובהופעות הבאות יבצעו גם שירים מתוכו. "דירת חדר" לא רק שר הרווחה יכול לספק, כמו שענה רבינוביץ' למישהי מהקהל שביקשה ממנו לנגן את השיר.

צופים בהופעה של "הקולקטיב"צילום: תומר אפלבאום

יש להניח שהמחשבה ש"זה לא מובן מאליו שדווקא בימים כאלו באו כל כך הרבה אנשים", רווחת אצל לא מעט מוזיקאים, מנהליהם ויחצ"ניהם. לא ברור מאיפה מגיע החשש הזה, שבימי מלחמה אנשים לא רוצים לשמוע מוזיקה, בעיקר חדשה. דווקא בימים כאלו - עם כל הכאב, והפחד שרק מתחיל להתפוגג, ודווקא אחרי ביטולים מאכזבים של הופעות מהארץ ומחו"ל - הקהל בארץ צמא למוזיקה ולהופעות. "הקולקטיב", למרות הכל, הוציאו אלבום חדש, וגילו שהקהל שלהם לא חשש לשמוע אותו, ולא ויתר על האפשרות לראות אותו בהופעה. לפעמים אומץ הוא לעשות דברים שבכל זמן אחר נחשבים למובנים מאליהם. את הגישה שלהם, יחד עם האתוס הקולקטיבי המפורסם, הם בהחלט יכולים וצריכים להכניס לתוך המיינסטרים. אולי את האלבום הבא הם ישיקו במקום יותר גדול.

"הקולקטיב" בבארבי תל אביב. 14.08

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ