דקלון וסגיב כהן בהופעה: המוזיקה המזרחית הישנה והטובה

השניים העלו מופע חדש עם שירים מפעם ושירים ממש־ממש מפעם. הלהקה היתה טובה, הקהל שיתף פעולה ובעיקר כוכב הערב דקלון — בן 70 — נראה ונשמע נהדר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

הרבה מאוד רגעים יפים היו בהופעה הנהדרת הזאת. אחד מהם, יפה ומשעשע במיוחד, התרחש כשדקלון אמר לקהל אחרי עשרים דקות של הופעה: "עכשיו אנחנו נשיר שירים מפעם". אבל מאסטרו, התחשק לומר לו, מה עשיתם עד עכשיו? בעשרים הדקות הראשונות דקלון וסגיב כהן שרו שירים כמו "המורי הזקן", "לשיר בקול ערב", "צל עץ תמר", "שירי נהדרת" — המיטב שבמיטב של הזמר המזרחי הישן, "שירים מפעם" לפי כל הגדרה. אבל יש שירים מפעם ויש שירים ממש־ממש מפעם, וכשדקלון אמר "שירים מפעם" הוא לא התכוון לשירים משנות השבעים אלא לשירים מילדותו בשנות החמישים ואף לפני כן. ואז הוא שר את "מלאו אסמינו בר", "סימונה מדימונה", וגם את "נעלה נעלה" שאמנם נכתב בשנות השבעים אבל מתייחס לתקופת ראשית המדינה.

נוסטלגיה? לא נכחיש זאת. זאת מהותו של שיתוף הפעולה בין דקלון לבין סגיב כהן, שהניב את האלבום החדש "פרח המדבר", שהושק אתמול במועדון זאפה בתל אביב. האלבום הזה הוא חלק מטרנד החזרה למוזיקה המזרחית הישנה והטובה, שהיה אמור להתפוגג כדרכן של אופנות אחרי שנה־שנתיים אבל ממשיך מכיוון שהוא עונה על צרכים ורצונות שהפופ הים תיכוני העכשווי לא מסוגל לספק. למשל הרצון לשמוע שירים ברמה של "נעלה נעלה" או "לשיר בקול ערב".

דקלון וסגיב כהןצילום: דודו בכר

מכיוון שדקלון וסגיב כהן עלו באיחור קל על עגלת הרטרו, ומאחר שהשיר שהוביל את הפרויקט ונתן לו את שמו לחץ בצורה לא אלגנטית על כפתור הנוסטלגיה, האלבום החדש נשאר איפשהו באמצע בין החביב למלהיב, אבל אלבום זה סיפור אחד והופעה זה סיפור אחר, וההופעה אתמול היתה הרבה יותר מחביבה. היא היתה מהנה מאוד, משמחת, סוחפת. תענוג צרוף.

לפני הכל בגלל דקלון. בגיל 70, אחרי שנים רבות שבהן הופיע בעיקר בשמחות פרטיות, אחרי שמחלת הסוכרת שממנה הוא סובל התישה אותו, דקלון היה זכאי למחיאות כפיים סוערות גם אם השירה שלו לא היתה במיטבה. אבל הוא שר נהדר. קולו היה חד וחזק, השליטה הקצבית שלו היתה ללא רבב, והוא נראה מלא מרץ בדרכו הצנועה והארצית. הוא אפילו עשה כמה תנועות ריקוד.

סגיב כהן התגלה כפרטנר מוצלח מאוד, גם בגלל שהקולות של שני הזמרים עבדו היטב ביחד וגם בגלל שכהן השכיל להשאיר את הזרקור מכוון כל הזמן אל דקלון. הוא פינה מקום, לא ניסה להשתלט, ומצד שני לא התבטל בפני שותפו המבוגר ועתיר הזכויות. האמת היא שגם אם הוא היה מנסה להחניף בצורה מוגזמת לדקלון, דקלון לא היה מאפשר את זה. זה לא באופי שלו. לקראת סוף ההופעה מישהו בקהל צעק "מלך!", אבל דקלון מעולם לא רצה להיות מלך. הוא תמיד היה אמן עניו ונטול גינונים.

דקלון וכהן עם אהובה עוזריצילום: דודו בכר

על שלושה אלמנטים נוספים עמדה הצלחת ההופעה. הראשון היה הלהקה הטובה, שהנהיג הקלידן נדב ביטון (ציון לשבח מגיע לגיטריסט דורון שחר). השני היה ההשתתפות הפעילה של הקהל, ששר בשמחה שלמה, בקול גדול ובלי שמץ של צעקנות. האלמנט השלישי היה כמובן השירים עצמם, אלה מפעם ואלה ממש־ממש מפעם. מ"שבחי ירושלים" ועד "לוגם לוגם", מ"סורו ממני" ועד "צלצולי פעמונים" (אהובה עוזרי עלתה לבמה, התחבקה עם שני הזמרים וירדה), מ"שיר השומר" ועד "איילת חן", מ"מה יפים הלילות בכנען" ועד "אל תשליכני". חבל שאביהו מדינה, שכתב כל כך הרבה מהשירים האלה, לא בא לשיר, או לפחות לחבק. הוא היה אחד הגיבורים של ההופעה הזאת, ערב של מוזיקה ישראלית ישנה במלוא יופיה.

דקלון וסגיב כהן. זאפה תל אביב, 2.12

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ