בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלמייהו אשטה בפסטיבל הולגאב: זמר מצוין, הופעה כושלת

רק הצליל הנהדר של כלי הנשיפה היה יציב במופע הפתיחה של הפסטיבל ליצירה ישראלית־אתיופית בתיאטרון ירושלים. אשטה, שנענועי האגן שלו היו מוצלחים מהשירים, צבר גרוב רק בחלק מהערב וגם אילה אינגדשט לא עזרה

3תגובות

לפני ההופעה של אלמייהו אשטה, שפתחה אתמול את פסטיבל הולגאב ליצירה ישראלית־אתיופית, כמה אנשים שעמדו בכניסה לאולם דיברו על ההופעה של הזמר מחמוד אחמד, שפתחה את הפסטיבל בשנה שעברה. היתה הסכמה כללית שזאת היתה הופעה אדירה. "כבר בשיר הראשון אי אפשר היה להישאר בכיסא", אמר מישהו. "ראיתי אנשים זקנים רוקדים ובוכים", אמר מישהו אחר.

אני לא יכול להיות בטוח, אבל אני חושב שאף אחד לא בכה אתמול בהופעה של אלמייהו אשטה. ריקודים היו, אבל מעט מאוד. הרבה פחות מהנהוג בהופעות של פופ אתיופי. היה ממה ליהנות בהופעה הזאת, אבל פרצי ההנאה היו ספורים למדי, ובאופן כללי זאת היתה הופעה קפריזית, לא יציבה ולא מספקת. אפשר להמר שבשנה הבאה, בכניסה למופע הפתיחה של "הולגאב", אנשים עדיין ידברו על ההופעה ההיא של מחמוד אחמד.

אוליבייה פיטוסי

אשטה, בן דורו של אחמד ואחד מכוכבי תור הזהב של המוזיקה האתיופית בשנות השישים והשבעים, היה ונותר זמר מצוין שכוחו במותניו, תרתי משמע (הוא הרבה להתנועע כפנתר בימתי). הרפרטואר שלו אולי לא מעולה כמו של אחמד, אבל יש בו מספיק חומר טוב. הלהקה שליוותה אותו, וכללה מוזיקאים ישראלים בהנהגתו של הסקסופוניסט אבטה בריהון, עשתה עבודה יפה במגבלות הפורמט של להקה לעת מצוא. אבל כדי להעמיד הופעה מוצלחת צריך לתפור אותה כמו שצריך, להנדס אותה כך שתמצה את הפוטנציאל שלה. ומהבחינה הזאת ההופעה של אשטה היתה כישלון.

שלושת השירים הראשונים היו בגדר גישוש. נענועי האגן של אשטה היו יותר משכנעים מהשירים, שלא עטו עדיין את הגוון העמוק של המוזיקה האתיופית ולרגעים אפילו העלו אסוציאציה לא רצויה של הפלגת נופש. לגיטימי. לפעמים צריך זמן כדי להתחמם. אבל אז אשטה ירד מהבמה ובמקומו עלתה הזמרת איילה אינגדשט. למה כל כך מוקדם? אינגדשט, שהיתה חלשה, שרה שיר אחד לבדה, אחר כך היה דואט באווירת רגאיי, ורק בשיר השישי המוזיקה צברה בפעם הראשונה קצב ויופי וכוח שהזכירו מאיפה היא באה ומדוע הפופ האתיופי משנות השישים והשבעים, שהפגיש סול וג'ז מאמריקה השחורה עם הסולמות והמקצבים של אתיופיה, הוא מוזיקה כל כך עשירה וסוחפת.

שיישאר כך עד הסוף, קיווינו. והתבדינו. במקום לשמר את המומנטום, אשטה עבר למשהו שנשמע כמו קאוור מיותר לאלביס. אחר כך הוא ירד שוב ואינגדשט חזרה. ברגעים האלה העוגן היחיד של ההופעה היה הצליל הנהדר של סקציית כלי הנשיפה. הסקסופונים של אבטה בריהון ודוד אלפנדרי והחצוצרה של ספי ציזלינג הפיקו את הצליל האתיו־ג'זי היחיד במינו. תענוג. עם קצת מאמץ אפשר היה להתמקד בסאונד הזה ובשירה הטובה של אשטה ולנסות להתעלם מכל היתר, ובמיוחד מההנדסה הלקויה של ההופעה.

אוליבייה פיטוסי

ואז, אחרי שעה ורבע של הופעה, הנשפנים התחילו לנגן פראזה פאנקית שחזרה על עצמה שוב ושוב, הריתם סקשן ננעל על קצב מצוין, ואשטה והלהקה גילגלו פצצת גרוב נהדרת. אז בגלל זה קוראים לו "ג'יימס בראון של אדיס"? בדרך כלל הכינויים האלה מביאים את הסעיף. הם נשמעים כמו תוויות כפויות של יחצ"נים עצלנים שלא מסוגלים לתת למוזיקה האפריקאית להיות מה שהיא ומוכרחים להדביק לה זיקה מערבית. אבל איכשהו, לנוכח בוכנת הגרוב שהתהוותה על הבמה, אפשר היה לשכוח מההסתייגות התיאורטית ולהצדיק את הכינוי, לפחות למשך עשר דקות.

שיישאר כך עד הסוף, קיווינו שוב. אבל זה היה הסוף.

פסטיבל הולגאב יימשך עד יום חמישי הבא ויכלול בין היתר מופע של הצמד "ראס דשן" (בריהון והפסנתרן יצחק ידיד). הוא יתקיים ביום רביעי בבית הקונפדרציה בירושלים, וזאת תהיה הזדמנות לשמוע מוזיקה אתיופית־ישראלית בשיאה.

אלמייהו אשטה. מופע הפתיחה של פסטיבל הולגאב. תיאטרון ירושלים, 4.12

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו