בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלבום המפתיע של שרית חדד - נטול הפתעות

מצד אחד, אין בו מאסה מרשימה ועקבית של שירים טובים. מצד שני, אי אפשר לנפנף אותו כאלבום חסר תוכן. אלבומה ה-22 של שרית חדד ייזכר בגלל יציאת הבזק המפתיעה שלו, אבל זה לא אומר שאין לו את הרגעים שלו

3תגובות
קוקו

יש להעמיד דברים על דיוקם: שרית חדד היא לא הזמרת הישראלית היחידה שהוציאה השבוע אלבום חדש בהפתעה. איה כורם עשתה את זה יום לפניה. כורם, שהשתחררה ביום ראשון מהחוזה הכובל שלה עם חברת עננה, מיהרה להוציא למחרת את האלבום "הלב הזה, המשומש" באקט סמלי של שחרור. אבל כורם היא אמנית עצמאית, והיכולת שלה לחולל אירוע תקשורתי מוגבלת. חדד, לעומת זאת, מנוהלת ומיוחצנת כמו כוכבת פופ, ולכן ההנחתה המפתיעה שלה הגיעה אתמול למהדורות החדשות. ביונסה סטייל, זעקו הכותרות.

אם שחרור מפתיע של אלבומים עומד להיות הטרנד הבא במוזיקה הישראלית, זאת בשורה לא כל כך טובה לאנשים שאמורים לבקר את האלבומים האלה. חלפו הימים שבהם יכולנו להאזין בנחת, לספוג את האלבום בהדרגה, לתת לו לגדול עלינו. עכשיו אנחנו צריכים לכתוב את הביקורת תוך כדי האזנה, שלא לומר לפניה. במקרה של זמרת פופ מובהקת וישירה כמו חדד זה אולי פחות בעייתי מאשר אצל מוזיקאים שעושים את הדברים בצורה יותר מרובדת ונפתלת שמחייבת מספר גדול של האזנות. מצד שני, אצל חדד, כמו אצל רבים בפופ הים־תיכוני, אלבום זה לא עשרה או 12 שירים, שנגמרים אחרי 40 דקות, אלא 15 שירים ומעלה, שנמשכים בדרך כלל כשעה.

לפני שלוש שנים חדד הוציאה אלבום שנקרא "20". זה היה האלבום ה-20 שלה והיו בו, ניחשתם נכון, 20 שירים. עם סינון הכרחי של כמה רצועות מיותרות, "20" היה אלבום טוב מאוד. שיתוף הפעולה של חדד עם הכותב, המלחין והמפיק הנרי הניב יותר ממה שהתרגלנו לקבל מחדד, כלומר יותר מאשר הגשה נהדרת ומלאת חן של שירים חביבים. היו גם כאלה כמובן, אבל לצדם היו כמה שירים בעלי מנגינות מצוינות, טקסטים טובים ונפח רגשי ואפילו חושני. חדד שרה אותם בשילוב של רוך וכוח, בלי שמץ של פאתוס, והיה תענוג להקשיב לה.

לפני שנה יצא האלבום "ימים של שמחה חלק א'", והוא היה הרבה פחות מוצלח מ"20". מתוך 17 השירים שבו היו אולי חמישה שהשאירו איזשהו סימן. האלבום החדש, לפחות על סמך הזמן הקצר מאוד שביליתי במחיצתו, נשמע כאלבום שמתמקם איפשהו בין שני האלבומים הקודמים. מצד אחד, אין בו מאסה מרשימה ועקבית של שירים טובים, ויש בו יותר מדי שירים זניחים ואף ירודים. מצד שני, אי אפשר לנפנף אותו כאלבום חסר תוכן. אלבומה ה-22 של חדד ייזכר בגלל יציאת הבזק המפתיעה שלו, אבל זה לא אומר שאין לו את הרגעים שלו.

אני מודה שחשדתי שאחד המניעים לתכסיס ההנחתה המפתיעה, ללא סינגלים מקדימים, היה שפשוט לא היו הפעם לחדד סינגלים מספיק טובים. אבל זה לא נכון. אין אמנם סינגלים מוחצים, וגם לא שוברי קופות ודאיים, אבל יש שירים שהם גם קליטים וגם טובים, כפי שמתברר כבר כשמגיעים לשיר השני באלבום, "חיכיתי לו". חדד לא הוציאה סינגל רשמי ביום שעבר מאז נחיתת האלבום, אבל "חיכיתי לו" הוא השיר הראשון שהיא העלתה אתמול לדף הפייסבוק שלה, כך שאפשר לראות בו סוג של סינגל, והבחירה בו מוצדקת לחלוטין. זה שיר שהוא הברקה קטנה.

כידוע, הפופ הים־תיכוני מתגעגע לימי הבראשית של הז'אנר בשנות ה–70 וה–80, וראו את כל פרויקטי רביבו למיניהם ואת הגעגוע העז לצלילי העוד והכרם. הגל הזה הגיע לכל פינה בפופ המזרחי, וגם חדד רוצה חלק בו, אבל היא עושה את זה בצורה מפתיעה ומקסימה. "חיכיתי לו" הוא שיר באווירת רטרו ברורה, אבל זה לא רטרו ללהקות של כרם התימנים, אלא למתחם אחר מאותה תקופה. חדד והנרי, שהלחין ועיבד את השיר, קורצים לרוק המזרחי של הסבנטיז, אל נסים סרוסי נניח. הדבר האחרון שחדד מתיימרת להיות זה רוקרית, אבל הצבע של "חיכיתי לו" והצורה שבה הכלים מנגנים שאובה מהעולם של הרוקנרול הפופי השמח של אמצע שנות ה–70. באחריות, כבר הרבה שנים לא שמעתם תפקיד בס כל כך נמרץ ודינמי בפופ המזרחי. והתופים חדים וחותכים, עם ברייקים מלבבים. והאורגן נהדר, קומפלט עם קריצה ל"פרחים בקנה". וחדד מכייפת בצדק ולא נשמעת מחוץ לאלמנט שלה.

הנרי כתב עוד שלושה-ארבעה שירים באלבום, חלקם מוצלחים יותר ("מימי", שמכניס בכיס הקטן את רוב שירי האהבה לאמא שרווחים לאחרונה בפופ הים־תיכוני, בעיקר אם קוראים אותו כשיר שמדבר על היחסים בין בן הומו לאמו) וחלקם מוצלחים פחות. דיקלה תרמה לאלבום שני שירים, אחד נהדר ("לילה לילה") והשני נחמד פלוס ("ברגע אחד"). אני מחבב מאוד את הניסיון שחדד עושה ב"אינתה דיימאן" – היא שרה על מקצב של מעין אר־אנ'־בי. זה לא המגרש שלה, אבל היא מנסה וזה טוב. יש עוד שניים־שלושה שירים נאים, שנהנים גם מהצליל הענייני־אך־עשיר של תמיר צור, שהפיק את רוב שירי האלבום. הרבה קלידים מהזן הטוב, דרבוקה, גיטרה מזרחית, כינורות – אחלה צליל.

הצליל הזה לא עוזר בשירים הקלושים, ויש כאמור לא מעט כאלה. ככה זה בדרך כלל באלבומים של 16 שירים. יכול להיות שבין השירים שנשמעים סתמיים בהאזנות ראשונות יש כמה שירוויחו מהאזנות נוספות. אשקר אם אומר שאני מתכנן לשמוע שוב את האלבום ברצף כדי לגבש דעה יותר מוסמכת, אבל אין ספק שכפתור הווליום ברדיו יסתובב ימינה בעוז כשהרדיו ינגן בתקופה הקרובה את "חיכיתי לו", "לילה לילה" ו"מימי".

שרית חדד – "שרית חדד". גואטה הפקות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו