בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מופע הג'ז של כריסטיאן סקוט: אירוע נדיר ומשמח

רביעיית כריסטיאן סקוט ניגנה מוזיקה שהיתה חופשית ונגישה בעת בעונה אחת. והכי חשוב: היא נשמעה לגמרי עכשיו. כמו היפ־הופ או מוזיקה אלקטרונית נשמעים עכשיו

3תגובות

מתי אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בהופעת ג'ז טובה באמת? כשאנחנו לא מרגישים צורך למחוא כפיים בסוף הסולואים, גם אם הם מצוינים. זה אולי נשמע פרדוקסלי. מחיאות הכפיים הרי אמורות לבטא את ההתפעלות של הקהל מנגינתו של המוזיקאי. אבל טקס המחיאה, גם אם הוא לא מבוצע בצורה אוטומטית (ובדרך כלל הוא אוטומטי), קוטע בהכרח את המומנטום של המוזיקה, וגם נוטה להתמקד בסולן בלבד. הופעות ג'ז טובות באמת מייצרות מומנטום שברור למאזין שאסור להפריע לו, ובהופעות ג'ז טובות באמת מה שהנגנים האחרים עושים לא פחות חשוב ממה שהסולן מנגן, ומכאן שבהופעות ג'ז טובות באמת אנחנו לא רוצים למחוא כפיים באמצע הקטע. אנחנו צוברים את התשואות בתוכנו ומוציאים אותן החוצה רק בסוף הקטע.

אברהם קביליו

אין הרבה הופעות מהסוג הזה, ובתקופה האחרונה, שבה ג'זיסטים מובחרים מחו"ל ממעטים לבוא לישראל, הן נהפכו לנדירות ממש. ולכן ההופעה הנהדרת של החצוצרן אמריקאי כריסטיאן סקוט והרביעייה שלו במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב היתה אירוע משמח כל כך.

לא היה צורך לחכות הרבה כדי להבין שזאת עומדת להיות הופעה מצוינת. זה התברר ממש בשניות הראשונות. סקוט נעמד מול המיקרופון בתנוחה שהזכירה אצן בנקודת הזינוק, עם שתי הרגליים בזווית של 45 מעלות ביניהן. כשהוא הרים את החצוצרה וכיוון אותה אלינו הוא נראה כמו צלף. הצלילים הראשונים שהוא הפיק היו אכן חדים ונוקבים, ולא פחות חשוב: שלושת הנגנים שאתו, ובעיקר המתופף ג'ואי דייסון, הנחיתו מכת צליל אינטנסיבית מאוד, שונה בתכלית מהצליל המנומס והמתון שמאפיין בדרך כלל את המוזיקה שמנוגנת בסדרת הג'ז של המשכן. בשלוש מלים: in your face. "זה כמו הלייקרס בשיאם", אמר שכני להופעה, שגם טען שסקוט, בעל האפרו־כרבולת עם הצדעיים המגולחים, נראה כמו רדיו ראהים, הנער עם הטייפ הענק מסרטו של ספייק לי "עשה את הדבר הנכון".

הלייקרס בשיאם זאת אולי מחמאה מוגזמת, אבל הרביעייה של סקוט נשמעה לגמרי אן־בי־אי. והיא ניגנה מוזיקה שהיתה חופשית ונגישה בעת בעונה אחת. והכי חשוב: היא נשמעה לגמרי עכשיו. כמו שהיפ־הופ נשמע עכשיו. כמו שמוזיקה אלקטרונית נשמעת עכשיו. המסורת וההיסטוריה היו שם. יכולת לשמוע את פרדי הבארד או את מיילס דייוויס. אבל לדינמיקה והצליל והאנרגיה היה הרטט של ההווה. בקטע השני, הארוך והמעולה, המתופף חולל ביד שמאל איזה זמזום חשמלי מוזר ומסעיר, ובאופן תיאורטי קניה ווסט או קנדריק לאמאר יכלו לזנק לבמה ולעשות את הדבר שלהם על הביט המזמזם. מזל שלמשכן לאמנויות אין תקציב להביא אותם. הם היו הורסים את הקטע הנפלא, שבסופו, או בסוף הקטע הבא אחריו, סקוט פנה אל הקהל וצעק "Tel Aviv, how y'all feelin' tonight?".

אברהם קביליו

מרגישים מצוין, הודות לך וללהקה הנהדרת שלך. סקוט אמר גם שההרכב הזה הוא יחידה מצומצמת מתוך הרכב גדול יותר של עשרה נגנים, כולל ארבעה נשפנים וגיטריסט, שאתו הוא מופיע בדרך כלל. אלי דג'יברי, המנהל האמנותי של פסטיבל ג'ז בים האדום שנצפה אתמול במשכן, מתבקש להביא את העשירייה הזאת לאילת, ויפה שעה אחת קודם.

רביעיית כריסטיאן סקוט. סדרת ג'ז במשכן. המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, 23.1



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו