טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המופע "בחזרה לרוקסן" היה למעשה ערב "בחזרה לילדי אור הירח"

"איפה הילד" הרעישו, "גן חיות" לא המריאו, אוהד פישוף הפתיע ורק אביב גפן עשה בדיוק מה שמצופה ממנו: נתן הופעה ארוכה, מוקפדת וחובקת להיטים, שערב הקונספט הרוקסני שימש לה לא יותר מעטיפה צבעונית. לקהל זה לא ממש הזיז, ממילא כולם הגיעו בשבילו

תגובות
אילן אסייג

אמש בגני התערוכה התבקשנו לחזור לרוקסן. למה? כי אביב גפן החליט. חשוב להתעכב על הנקודה הזו כי זה היה מופע שרירותי לגמרי. לא חגיגות 20 שנה, לא איחוד חד פעמי, לא יוזמה של בעלי המועדון המקורי. סתם ככה, כי לגפן התחשק. והאמת שמגיע לו שאפו. זו הפעם הרביעית שהוא עוטף הופעות לכאורה שגרתיות שלו בכסות חגיגית, קורא להן "נשף רוק", מזמין אורחים מכובדים ומצליח לייצר סביבו באז יחצ"ני שעוזר לו למלא את גני התערוכה.

הפעם, בנשף הרביעי, נדמה שהצליח להתעלות על עצמו. יחסי הציבור התחילו בכתבה באולפן שישי (שהצליחה להרגיז את כותב שורות אלו), והמשיכו בדיונים — חלקם נוסטלגיים וחלקם ביקורתיים — לגבי מידת חשיבותו של גפן בסצנה שאותה ניכס, ועל השאלה את מי הזמין ואת מי הדיר מפגישת המחזור.

אילן אסייג

וכך הגענו לערב עצמו. בזו אחר זו עלו כמה מלהקות הרוק הטובות ביותר של שנות ה-90, כל אחת לחצי שעה עד לעלייתו של גפן ולהקתו שנתנו מופע מלא. ראשונים עלו "מופע הארנבות של דוקטור קספר" ונתנו פתיחה מושלמת לערב. בסט מהודק שנפתח ב"בואי דינה" והסתיים ב"אחלום לנצח" הם ירו ברצף את כל להיטיהם - אם אני זוכר נכון הם אפילו לא עצרו להגיד "ערב טוב". לפחות ככה זה הרגיש. הפורמט של הערב הוא יתרון עצום להופעות מסוג זה. בחצי שעה אין מקום לטעות. אין פילרים, שירים חדשים או ניסיונות אמנותיים. רק להיט אחרי להיט וכולם מרצי־קהל.

אילן אסייג

ההופעה השנייה, של "גן חיות", נפלה בדיוק בגלל זה. כאן מלכתחילה מדובר בלהקה עם שניים וחצי להיטים, ששאר חומריה, אם להודות על האמת, הם לא מהסוג שהקהל מחכה לו בשקיקה. להבדיל משאר הלהקות, שרגילות להופיע יחד ("הקספרים" ו"איפה הילד" חזרו לפעילות כמעט סדירה, "כרמלה גרוס ואגנר" התאחדו לסיבוב הופעות לפני כמה שנים) - "גן חיות" לא הופיעו כבר 20 שנה. וגם אתמול לא. היחידים מההרכב המקורי היו שרון מולדאבי ויובל ליבליך, כך שאפילו פוטנציאל הריוניון המרגש של החברים הוותיקים שמנגנים לערב אחד לא היה קיים. זו היתה הופעה קצרה ומפוספסת שסימנה היטב מהם גבולות הנוסטלגיה.

אילן אסייג

"כרמלה גרוס ואגנר" דווקא הצטיינו בחצי השעה שלהם, וזה ראוי לציון. בניגוד ל"קספרים", "איפה הילד", וגפן כמובן, הם לא באו לרצות - שיר כמו "עלבון" חסר את אפקט ה"שירה בציבור" שנשזר כחוט השני בערב כולו - ובכל זאת קיבלו אהבה מהקהל. כשהתאחדו לפני ארבע שנים וחיממו את "אינטרפול" באותו אולם ממש הם חשמלו את המקום. ההופעה אתמול לא השתוותה באנרגיות (אולי זה בגלל הרכב הקהל?) ובכל זאת חבל שהם לא מופיעים יותר.

אילן אסייג

"איפה הילד" עלו אחר כך, מזוקנים ומהודקים מאי פעם, והצליחו להלהיב את הקהל עם סדרת להיטים, אותם הגדירו "מימיהם ברוקסן", כלומר עם דגש על השנים הראשונות. מ"אחד אלוהים", דרך "מה שעובר עלי" ועד "נפלת חזק" וכמובן "מישהו שומע אותי", הם לא נפלו באף ביצוע, ובחיי לא זכרתי שהם כל כך מרעישים. בהחלט עשה חשק לחזור לחומרים המקוריים שלהם — גם אם ההפקה באלבומים קצת סירסה את הפן הנויזי של הופעותיהם — ואפילו להקשיב לאלבומם האחרון שיצא לפני שלוש שנים והתעלמו ממנו (נקודה שעוד נגיע אליה).

אחריהם עלה המארח של הערב, אביב גפן, מלווה בלהקתו "התעויוט". אחרי וידאו־ארט שסקר את פועלו מ-2015 והלך אחורה עד 93' הוא פצח ב"אלימות" מאלבומו הראשון, והמשיך בלי לעצור, לדבר או לנשום ל"על הכנרת בזריחה" ובהמשך ל"מיליארד טועים", "קבעתי עם האושר", ו"בוכה על הקבר". כולם שירים מובהקים משלושת אלבומיו הראשונים. "שירי רוקסן". אבל ההופעה של גפן ארכה כמעט שעתיים (הרגיש כמו יותר) ובאיזשהו שלב הקונספט חרג. מ"השיר שלנו" הקצת־יותר־מאוחר ועד "מסתובב" החדש לגמרי.

אילן אסייג

ולמה להתעכב על נקודה קטנונית זו? בגלל הסאבטקסט שלה. גפן הזמין את הקולגות שלו מימי תחילת הדרך ונתן לכל אחת חצי שעה. לכאורה החלטה טכנית ומתבקשת. אבל בפועל חצי שעה זה זמן קצר מאוד לבוא לידי ביטוי, במיוחד כשמה שמצופה ממך זה לספק את הסחורה, והסחורה היא שירים שהקלטת לפני 20 שנה. כך יצא ש"הקספרים", שרון מולדאבי, ערן צור ו"איפה הילד" – כולם אמנים שממשיכים ליצור – התקבעו בתודעת הערב כמי שנתקעו בזמן, בעוד שגפן נתפש כאמן שהמשיך לחקור ולהתפתח.

אחת השאלות המרתקות של הערב היתה כיצד יבוא אוהד פישוף לידי ביטוי במופע. הרי ברור היה ש"נושאי המגבעת" לא יתאחדו, וברור היה שפישוף סולד מהמיתוס שנוצר סביבו ובניגוד לכל המופיעים של הערב מתנגד לשתף פעולה עם תעשיית הגעגועים. דווקא מהניכור הזה הגיעו שניים מהרגעים היפים של הערב. באמצע ההופעה של גפן ירדה הלהקה מהבמה ועל מרפסת גבוהה צצה חבורת זמר שביצעה את שירם של "נושאי המגבעת", "האדמה מקולקלת", כאשר פישוף הפציע רק לביצוע השורה האחרונה. נפלא. לאחר מכן גפן והתעויוט עלו לביצוע "לייב אין בית שמש" יחד עם פישוף וזהו. בזה הסתכם חלקו. מקורי ומדויק.

אילן אסייג

אחרי זה המשיך גפן את ההופעה בפריסטייל מוחלט (הכניסה של "מחר", מיד עם ירידתו של פישוף, לא החמיאה בלשון המעטה), וללא קשר אמיתי לקונספט הרוקסני. בין השאר השתמש גפן בהקלטתו של אריק איינשטיין בשירם המשותף "יומן מסע", והעלה בהפתעה את אלן פארסונס לביצוע של "Eye in the Sky". בהדרן עלה בהפתעה גם מאור כהן אבל ארבע שעות אחרי שהתחיל ממילא נושא הערב כבר דהה.

מעולם לא הייתי ממעריציו של גפן וההופעה לא שינתה את דעתי. גפן הוא פרפורמר מצוין. שר את השירים – גם אלו שכתב בגיל 16 – בהתכוונות מוחלטת, והקהל שלו מת על זה. בשביל רבים מהקהל הערב נע בין נוסטלגיה לגפן המוקדם לבין סתם הנאה מעוד הופעה של זמר שהם אוהבים, וזה בסדר גמור. צדק חמי רודנר כשאמר "תודה לילדי אור הירח על שהסכמתם לארח אותנו". אם לדייק את כותרת הערב, ואולי את כל "נשפי הרוק" עד כה, הרי שהם פחות "בחזרה לרוקסן" ויותר "בחזרה לילדי אור הירח". בערב הזה במקרה התממשקו הילדים עם להקות אחרות משנות התשעים. בנשף הבא יהיו אלו אורחים אחרים. רק המופע המרכזי יישאר זהה.

גפן הוא לא רק פרפורמר מצוין, הוא גם אשף תקשורת. מופע "בחזרה לרוקסן" היה לא יותר מספין שנועד לגרום לאנשים שהם לא ילדי אור הירח להתעניין בהפקות שלו. כך מצאתי עצמי יחד עם כתבים מעיתונים ואתרים אחרים מסקר מופע של גפן. בלי אלבום חדש, עם סיבוב הופעות שרץ כבר כמה שנים. "סתם" מופע של אביב גפן. אז לא כולם אוהבים את מה שהוא עושה, אבל על דבר אחד אין עוררין: זה מצליח לו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות