בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שיקוי האהבה": ארבע דקות מופת

צדק רב לא נעשה עם האופרה "שיקוי האהבה", ביצוע טוב יותר היה כנראה מגשר על פני 183 השנים מאז הועלתה לראשונה

5תגובות

האם שווה לסבול שעתיים וחצי של פטפוט אינסופי, קלישאות מוזיקליות, היעדר מוחלט של דרמה והשתטות בלתי פוסקת (אכן, עם הבלחות של יופי מעטו של מלחין אמן) בשביל ארבע דקות של יצירת מופת בלתי נשכחת, מפורסמת ומרגשת?

יוסי צבקר

זו הדילמה הגלומה בביקור ב"שיקוי האהבה" של דוניצטי. רק בסוף המערכה השנייה של האופרה היא מגיעה, האריה "דמעה חמקנית אחת", לקול טנור בליווי של נבל ופגוט שיוצרים צבעי צליל מלאי דמיון; אריה שכולה יופי, ה"בל קאנטו" האיטלקי בשיא הזוהר שלו; אריה שמצליחה לקרב את הצופים לעולמו הרגשי של הגיבור למרות הרדידות שלו לאורך אופרה שלמה — למען האמת, לא "לקרב" אלא ממש לבנות ברגע עולם רגשי הגועש מאהבה, מכמיהה לאהבה, מחרדה של פרידה. ארבע דקות אופראיות אמיתיות.

האמת היא, שבהפקה הזאת של "שיקוי האהבה" קשה באמת לשפוט אם המוזיקה שלפני אותה האריה היא אכן כל כך ריקנית, שטותית ונעדרת דרמה, כי כאן קשה לשמוע אותה. הבימוי הישן של עמרי ניצן (ההפקה הוצגה לראשונה באופרה הישראלית לפני 18 שנה ומועלית כאן על ידי יוצרים מחדשים) לא נותן רגע להשתהות, פשוט להאזין, בגלל רעשי התזזיות והאנרגיה שלו, הריצות על הבמה, הכניסות והיציאות, דמויות מומצאות שמגלמות את הגיבורים בפלשבק של זיכרון, מסך אחורי עליו מוקרנים דימויים שונים, נדנדה ארוכה שמשתלשלת מהתקרה, דמויות שמסתובבות בירכתי הבמה מאחורי הגיבורים השרים — כל אלה ניתכים על החושים בלי הרף ומרסקים את הקשב והריכוז.

והביצוע המוזיקלי — גם הוא לא תומך בדוניצטי. הדמויות הראשיות (בשירת הילה בג'יו וסטפן פופ) שרות תווים, בלי הבעה ורגש. פופ גם לא מצליח להתגבר על ליווי התזמורת למרות הוויבראטו הלא הגיוני שהוא מחולל בקולו. והתזמורת בניצוח עומר ולבר, אולי בגלל תסמונת הערב הראשון, כושלת שוב ושוב בנגינה ביחד ונשמעת מכנית וחסרת רגישות בליווי הזמרים, וגם המקהלה נעדרת עידון כאן וצועקת בלי הצדקה.

כך שצדק רב לא נעשה עם האופרה, וכנראה ביצוע טוב יותר היה מגשר על פני 183 השנים מאז הועלתה לראשונה ומקהה קצת את שיני הזמן שנגסו בה. רמז לכך נתנה המצו-סופרן ענת צ'רני בתפקיד המשני של נערת הכפר ג'נטה: השירה והמשחק שלה, מלאי תשוקה אמנותית ויופי, מילאו את הדמות המופרכת של ג'נטה בתוכן והפכו אותה לאמיתית ורלבנטית.

האופרה הישראלית מציגה: "שיקוי האהבה", מאת דוניצטי עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון, מקהלת האופרה הישראלית, וסולנים במאי: עמרי ניצן; תפאורה ותלבושות: רות דר; תאורה: בריאן הריס מנצח: עומר מ' ולבר בית האופרה תל אביב, 11.3



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו