בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נבוקו — כמה צעקות וכמה הברקות

בהפקה החדשה של האופרה הישראלית ליצירתו של ורדי מביא יונוץ פאסקו המגלם את נבוקו את הרגש, אנה פירוצי בתפקיד אביגיל מביאה קול ענק וגם עדין והמקהלה מביאה את האקשן

2תגובות
יוסי צבקר

במרכז האופרה "נבוקו" (בכורה: מילאנו, 1842) של ורדי עומד המלך נבוקו (נבוכדנצאר), שמתוקף היותו מלך — וזאת במסורת ה"אופרה סריה" כבר משחר הבארוק — עליו להיות טוב ונאור, ולהפיץ את הצדק בעולם כשליח האל. כנגדו עומדת אישה, אביגיל, הקוראת תיגר על הפטריארכליות המלוכנית, ומתוקף זה עליה להיות רעה — ובאופרה זאת היא מה־זה־רעה: גם אשה, גם מזרע עבדים וכלל לא בעלת דם כחול, למרות זאת היא מתחזה לבת המלך — משמע נוטעת עצמה כגוף זר ומוסווה, בתוך קהילה שחבריה תופשים אותה כאחת מהם: תכונה בזויה שיוחסה בתקופתו של ורדי לצוענים, ומאוחר יותר כידוע ליהודים; גם קנאית איומה, שמבקשת לגזול את האהוב של אחותה ובכך גם מחללת את ערכי המשפחה, וגם אכזרית שמצווה להוציא להורג את האחות יחד עם כל בני ישראל.

אבל הגרוע מכל: אביגיל גוזלת את כתר המלוכה מהמלך, מפילה אותו מכס המלוכה ואוסרת אותו, ומכריזה על עצמה כמלכה. הפרה כזאת חמורה של הסדר אינה יכולה לעבור בשלום באופרה במאה ה–19, ולכן על אביגיל למות, יותר נכון להיכחד, כדי להשיב את הסדר על כנו. אין זה כל כך פשוט: כדי להצדיק את שיבת המלך, על נבוקו להיצרף בכור היתוך מוסרי, לעבור טקס חניכה שיעלה אותו למעלת מלך לא רק בתואר ובסמכות אלא במלוא המובן העמוק, החברתי והפילוסופי, של תפקידו כמנהיג הגון וכאב מסור לבתו. לכן הוא מידרדר עד לאשפתות במרוצת האופרה, מאבד את שפיות דעתו, ורק אחרי שהתפכח חוזר בתשובה: מטוהר נפשית וגופנית, הוא מוכן להקריב עצמו כדי להציל את בתו, ומעתה מאמין באמונה שלמה באלוהי העברים, אויביו לשעבר.

יוסי צבקר

ב"נבוקו", אופרה מוקדמת שלו, ניכר שוורדי רק מתחמם לקראת הדבר האמיתי, האופרות הגדולות שלו שנוצרו עשור אחריה. כאן, הסיפור הפשוט הולך ומסתבך, ונתקל במכשולים דרמתיים ומוזיקליים שוב ושוב. פה ושם נטועות הברקות של יופי רב, כמו דואט חלילים, ודו־שיח בין חליל לצ'לו במערכה האחרונה — כאן הם בוצעו נפלא, כמו הרבה קטעי סולו באופרה, למשל של קבוצת כלי הנשיפה ממתכת; וכמובן פרק המקהלה של העבדים העברים — יצירה מופתית ממש. ורדי עושה ניסוי ראשוני גם ביחסי אב ובת, באס וסופרן, כשלבאס אריות טראגיות קורעות לב בדאגתו מטריפת הדעת לבתו — יותר מאוחר הוא משכלל זאת ב"איל טרובטורה" למשל, וכן ב"לה טרוויאטה". אביגיל היא כתמונת תשליל של גיבורת "טרוויאטה" ויולטה, שגם היא מפירת סדר חברתי ועליה לשלם בחייה על כך — רק שבמקרה "טרוויאטה" הנועזת, הפמיניסטית, ויולטה מפירת הסדר היא הטובה והצודקת, והפטריארכליות היא המדכאת והרעה.

האופרה הישראלית מציגה כאן הפקה חדשה, שיש בה כמה הברקות — למשל אנה פירוצי בתפקיד אביגיל (רק בארבע מתוך 15 הופעות), שלה קול ענק — אבל גם עדין מאוד בקטעים החרישיים המעטים שוורדי העניק לה, ותמיד מאוד נקי; וכן יונוץ פאסקו כנבוקו שמצליח לרגש באמת באריית הדאגה לבתו ומשכנע ברגע ההתפכחות שלו. לדניאל אורן, כדרכו, האקשן והאקסטרווגנצה הם החשובים — על חשבון עדינות הצליל, ההשתהות, ההתעכבות על הבעה ומשחק, ולכן התזמורת בניצוחו, וגם המקהלה, צעקניים לכל אורך הדרך.

האופרה הישראלית מציגה "נאבוקו" מאת ג'וזפה ורדי, הפקה משותפת עם בית האופרה של וולוניה, ליאז'. בימוי: סטפנו מצוניס די פרלפרה. תפאורה: אלכסנדר היירו. תלבושות: פרננד רואיז. תאורה: פרנקו מארי. מנצח: דניאל אורן על התזמורת הסימפונית ראשון לציון. במשכן לאמנויות הבמה תל אביב, 7.4.15



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו