בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עדי אולמנסקי מחשמלת בגובה העיניים

חן יאני עם קול אפקטיבי וליווי לא מספק, קרמה שי עם שפת גוף חייזרית בהופעה בוסרית — באירוע עם הכותרת המקושקשת ״הקרבת בתולות״ הכל היה בעצם מופע חימום לאולמנסקי

4תגובות
תומר אפלבאום

קצת חששתי מההבטחות בדף האירוע של הליין "ג'קוזי" — שהתקיים אמש (שישי) תחת הכותרת "הקרבת בתולות" — שהכריזו ש״האירוע יכיל מיצגים ומיצבים אשר ינסחו עבודת אלילים עכשווית וישאבו את השראתם מפולחן הטבע של השבטים האנדיאנים באמריקה דרך הוודו האפריקאי עד לטקסים האבוריג׳ינים מאוסטרליה״. זה נשמע יומרני ומקושקש ברמה של מתכון לאסון.

אני בסך הכל רציתי לראות סוף סוף הופעה חיה של עדי אולמנסקי. מוזיקאית שהנוכחות החזקה שלה ברשת, ההצלחה המתעצמת המתבטאת בגיחות בלתי פוסקות להופעות בחו"ל, המודעות המתוקתקת לצד האסתטי — שלה עצמה, של הקליפים שלה — וכמובן כמה וכמה שירים טובים, עוררו סקרנות, בעיקר בגלל שמבחינתי נותר שם כל הזמן משהו לא מפוענח. איפשהו בין אינדי לאר אנד בי, בין אלטרנטיבי לממותג, בין ירושלמי לגנגסטאי.

הפעם היחידה שבה ראיתי אותה מופיעה היתה כשהתארחה בעיצומה של הופעת המונים פסיכית של בורגור במועדון האומן 17 לפני כמה שנים — ערב שהשאיר אותי בהלם תרבות ועם סדקים בגולגולת עד עצם היום הזה. בקיצור לא הבנתי מי ומה זו עדי אולמנסקי ובאתי כדי לשים לזה קץ אחת ולתמיד.

תומר אפלבאום

לשמחתי, כשהגעתי למקום, התברר באורח לא־לחלוטין־בלתי־צפוי שהקונספט השמאני־פגאני של המסיבה לא נוכח בקטע מעיק או מתאמץ, ויותר מהפנינג אמנותי כפוי ומעצבן הזכיר סתם מסיבת נושא ברוח "Enchantment Under the Sea" הרומנטי מהסרט "בחזרה לעתיד".

מעבר לצורך לפלס את דרכך באפלולית של הפסאז' דרך סבך של כפות תמרים, כמה ארטישוקים צבועים בזהב ומעבר לפינת איפור פנים חביבה בסגנון קייטנה, רוב ההשקעה האסתטית (המוצלחת) היתה מרוכזת על מסך וידאו מאחורי עמדת הדיג'יי ואפשר היה להירגע ולהיווכח שהדגש הוא על ההופעות החיות והתקלוט, שבתחילת הערב נשא אופי אקלקטי, איפשהו בין צלילי טיקי אקזוטיים לנעימות זורנה של טברנות לאשכנזים (אני מתכוון לזה כדבר טוב). הקהל היה עירבוב של היפסטרים, סחים טמבלים שככל הנראה פירשו את "הקרבת בתולות" כהבטחה לאקשן בסגנון מועדון חשפנות, וברנז'ה פרינג'ית של אמנים.

אני יכול רק לשער שהנוכחות הברנז'אית קשורה להופעת הבכורה כמוזיקאית סולו של חן יאני, דוגמנית, שחקנית, קצת רקדנית, ולפני שנה שנתיים הסולנית של הרכב האיחוד של להקת "המכשפות", תחת השם "המחשפות". זה היה ליהוק מוצלח, גם כי יאני היא פרונטמנית עם נוכחות, וגם כי יש לה קול עמוק עם אופי מובחן, כלומר היא יכלה להיכנס לנעליים של ענבל פרלמוטר בלי שזה ירגיש כמו נסיון להיות פרלמוטר. הלילה היא כמעט לבדה — איתה על הבמה אביעד זינמנס.

הקול של יאני הוא לצערי הדבר היחיד שאפקטיבי בהופעה הקצרה. לשירה שלה יש פוטנציאל כמעט גרייס ג'ונסי, אבל היא בחרה להניח אותו על מצע לא מספק, כלומר, היא בחרה להצטרף לטרנד של אלקטרוניקת אינדי־חלושס מלנכולי שלטעמי כבר הגיע למיצוי. גם הקהל איבד ריכוז אחרי מספר שירים ובנקודה מסויימת המולת הסמולטוק איימה להטביע את המוזיקה. השיר המסיים היה טיפה יותר מרים אבל הסךהכל עורר בי געגועים לאלקטרוקלאש, אותו ערבוב מעורר בהרבה של ביטים עם פאנק, רוק וגל־חדש. אני מוצא את השילוב העכשווי של ביטים עם סינגר־סונגרייטר מעייף משהו.

אחריה עלתה קרמה שי. האלקטרוניקה שלה קצבית ואקלקטית, ההגשה היפ־הופית ושפת הגוף חייזרית. זה בטח נשמע מדהים אבל ההופעה היתה בוסרית מדי. קרמה שי הזכירה לי את מ.י.ה בהופעה בקן של השומר הצעיר, או לחילופין את סוג הדברים שנתקלים בהם בערבי מועדונים הזויים בברלין. בברלין, לטוב ולרע, כולם דיג'יים או מוזיקאים אלקטרוניים. לטוב כי הפתיחות הזאת לנסות דברים מול קהל מייצרת מתח ופוטנציאל תמידי להפתעות. לרע כי כמו במקרה של קרמה שי, המוזיקה והעמידה על הבמה רחוקות מלהיות מהודקות ובאמת מוכנות. אתה נותר עם תחושה של בין הכסאות. קשה להעריך אם קרמה שי תתפתח ותגדל כמוזיקאית ופרפורמרית, או אם יימאס לה ותעבור לעיסוק אחר בחיים.

כשעדי אולמנסקי עולה לבמה מתברר מיד שמה שראינו עד עכשיו היו מופעי חימום. אחרי קטע אינסטרומנטלי קצר על מעין קופסה כזו עם קלידים מרובעים (אני לא מבין כלום בציוד), היא מבצעת קטע בשם Raw מתוך אי.פי שהיא מבטיחה כבר מאה שנה שעומד לצאת, וסוף סוף יש פאקינג מוזיקה במסיבה הזאת.

הפער העצום בין אמנים שתקועים בישראל ואין להם מרחב להשתפשף ולהתמקצע בו לבין אנשים כמו אולמנסקי שחורשת את העולם הופך מוחשי מאוד. רואים שאולמנסקי מופיעה יותר מפעם בחודשיים־שלושה באותם שניים־שלושה מועדונים. ושומעים שהיא עובדת קשה כל הזמן, כי כל דבר חדש שלה, כמעט ללא יוצא מן הכלל, טוב יותר מהדבר הקודם שלה. גם הלילה השירים החזקים הם הקטע שהזכרתי, קטע נוסף מהאי.פי בשם "No One Around" וקטע נוסף שהיא מבצעת בחי רק בפעם השנייה, לדבריה.

להלן הדברים שפיענחתי בהופעה של עדי אולמנסקי: היא שרה פיצוץ ומקפידה על כל תו שיוצא מגרונה או ממערך הלפטופ והמקלדות שלה. היא חסרת מנוח מבחינה יצירתית והקטעים החדשים שלה מוסיפים עוד רבדים מלהיבים למרקחת ההיפ הופ/אר אנד בי/ פוסט־דאבסטפ/ווטאבר שלה.

להלן הדברים שלא פיענחתי אחרי ההופעה של עדי אולמנסקי: הפרסונה הבימתית שלה. אולמנסקי מדברת אל הקהל בגובה העיניים בין השירים ולא מנסה בשום צורה שהיא לייצר הילה של כוכבת. כשהיא זזה ורוקדת יש כל הזמן הרגשה שהיא לרגע לא שוכחת את עצמה. כשלהרף עין נדמה שכן וזה בא לביטוי גם בקול וגם בתנועה, זה מחשמל. טרם החלטתי אם אני שלם עם זה או לא.

אולמנסקי אינה מפלצת במה, ובעמידה שלה עם שתי רגליים על הקרקע יש משהו שבסופו של דבר מסתדר עם המוזיקה שהיא עושה. אולי אם לא הייתי מכיר את הביוגרפיה שלה לא הייתי אומר את זה — אבל אני מכיר, ולכן אומר שיש חן ספציפי מאוד בזה שאפשר להוציא את הבחורה מירושלים אבל אי אפשר להוציא את ירושלים מהבחורה. המתח הזה הוא הייחוד של אולמנסקי. לא משנה כמה היא גדלה ומתפרסמת ומתמקצעת, משהו בווייב שלה עדיין מתחבר לי עם אלטרנטיבה ירושלמית ממסורת ״פאקט״, ״אק דאק״ ו״אוגנדה״. אני מקווה שזה לא נשמע מעליב כי אני מת על זה.

עדי אולמנסקי, קרמה שי, חן יאני, ״ג'קוזי בפסאז'״. הפסאז׳ תל אביב, 1.5

 

 

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו