בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכריזמה של "סווייד" ניצחה את התנאים הגרועים בהיכל

סאונד גרוע, תקלה במסכי הווידיאו וכיסאות שהפריעו לזוז בהיכל "מנורה מבטחים" לא עצרו את נחשול האנרגיה והאהבה במפגש בין ברט אנדרסון לקהל

5תגובות
תומר אפלבאום

נתחיל מהסוף: היכל "מנורה מבטחים" לא הצליח להרוס את המופע של "סווייד" אמש (ה'). למעשה, לולא הכריזמה המהפנטת של ברט אנדרסון הסולן, והלהקה הקצבית שליוותה אותו בכישרון, ההופעה הזו היתה נקברת תחת סאונד גרוע, תאורה משמימה ומסכי וידיאו שהחלו לפעול באיחור של 40 דקות. בבסיסו של ההיכל פוזרו אלפי כיסאות פלסטיק מרופדי עור, מנסים לשוות למקום הילה של היכל קונצרטים. אלא שהקהל של "סווייד", כבר לא מאוד צעיר אבל לא זקן, מרד במושבי העור המצועצעים ונעמד על הרגליים ברגע שכבו האורות. וכך, במקום לאפשר לקהל לזוז ולרקוד נוצרה מין פרודיה על הופעת רוק כשהקהל לא ידע אם ואיך ומתי לשבת.

זו ההופעה הרביעית של "סווייד" בישראל. בשלוש הקודמות המצוינות הם הוכיחו שהעוקץ הבריטי שלהם עדיין נשלף ברגעים הנכונים. אנדרסון, אחד מענקי הבריטפופ וגדול מנענעי התחת שידעה בריטניה, הצליח לעשות זאת גם הפעם והוכיח שאולם מחורבן והפקה בינונית לא ישברו אותו. הוא עלה לבמה בסקיני־ג'ינס צמוד, נעלי שפיץ וחולצת ג'ינס כחולה. אפילו הבלורית המפוארת שלו נראתה יציבה מתמיד — הישג לא מבוטל בהתחשב בכך שהוא חוגג השנה 48.

תומר אפלבאום

המופע נפתח עם שיר פחות מוכר של ההרכב, "Europe Playground". הקהל, שהפגין אהבה אדירה עם עלותו של אנדרסון לבמה, נותר מעט אדיש לשיר הפותח, אך הביצוע ל"She" שהגיע מיד לאחר מכן כבר הגביר את הדופק. ככלל, בכל פעם ש"סווייד" עברו לשיר מתוך "Coming Up", האלבום שהוציאו ב–1996, הקהל נשטף בנחשול אנרגיה מטורלל. כך קרה גם עם "Trash" שהגיע שלושה שירים מאוחר יותר והוכיח שמזוודת הלהיטים של הלהקה עדיין עמוסה כל טוב. אנדרסון ניתר על הבמה כאילו לא עברו כמעט 20 שנה מאז הגיח הלהיט העסיסי הזה לאוויר העולם.

אבל "סווייד" לא הסתפקו בלהיטים הגדולים של "Coming Up" ובחומרי עבר ממוחזרים. כשביצעו את "Starts and Ends With You" מ–2013 תוך התרחקות מהסאונד הנפוח שאפיין אותם בשיאם, התברר שהם עברו בשלום את תהליך הכניסה לעשור השני של שנות האלפיים. גם בלדה יפה וחרישית שעתידה לצאת ככל הנראה באלבומם הבא, בשם "Can't Give Her What She Wants", הוכיחה שאנדרסון לא מאבד מכוחו גם כשהוא מיילל לצלילי גיטרה בלבד.

כאחרונת השורדות מעידן הבריטפופ, מעניין לראות עד כמה ורסטילית המוזיקה של "סווייד". לרגעים אנדרסון נשמע כמו המעריץ מספר אחד של דיוויד בואי, בשירים אחרים דוגמת "So Young" ו־"Wild Ones" הוא מזכיר את מוריסי והסמיתס' ובהזדמנויות אחרות, כמו ב"Flimstar" הוא מרפרר ל"אואזיס". משחק ההשראות הזה היה עשוי להיות מנג'ס אלא ש"סווייד" מעולם לא לקחה את עצמה ברצינות גדולה מדי כמו שאר חברותיה למועדון: בזמן ש"האחים גאלגאר" לא חדלו ממשחקי אגו מתישים ודיימון אלברן (סולן "בלר") התחיל לחשוב שהוא אלוהים, ב"סוויד" שמרו תמיד על שפיות יחסית שעזרה להם לסחוב את העליות והירידות.

גם במופע עצמו היו כמה עליות וירידות אבל אנדרסון מינן היטב בין להיטי עבר לשירים חדשים כך שאף אחד לא ישתעמם לאורך זמן. אחד הרגעים היפים נרשמו עם הגעתו של "Every Thing Will Flow" האוורירי, אז נתן אנדרסון את המיקרופון לקהל, שהוכיח בקיאות במילות השיר. לאורך המופע כולו אנדרסון פלירטט עם הקהל — כמעט בלי לדבר איתו ישירות. הוא נכנס אליו ויצא ממנו לא פעם, מיוזע עד קצה חולצתו, מתלהב מהאהבה שהורעפה עליו. דבר לא הצליח לקלקל את המפגש בין מי שהיו נערי הניינטיז למי שהיה ונותר אחד מהכוכבים הגדולים ששרדו את העשור ההוא והמשיכו.

השיא נשמר לסוף, זה שלפני ההדרן. אז באו בזה אחר זה "So Young", "Metal Mickey" ו-"Beautiful Ones" שליטפו לקהל את כל בלוטות הנוסטלגיה והרימו את ההיכל על הרגליים. העיבודים האפקטיביים (אם כי הרחוקים מלחדש) טישטשו את העובדה שהאיצטדיון החריב כל אפשרות לחגיגת רוקנרול אמיתית. אנדרסון באמת עשה כל שביכולתו ולרוב די הצליח. בפעם הבאה פשוט צריך לתת לו לכבוש איזה פארק.

תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו