בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במחווה לג'ק ברוס היה הכל חוץ מקצפת

אחד המופעים בערב הפתיחה של פסטיבל "יפו ג'ז" הוקדש למוזיקאי ג'ק ברוס שהתפרסם בכלל כרוקר בלהקת "קרים". צלילה לעומקים אמנותיים לא היתה בו, אבל הספונטניות וחדוות הנגינה חיפו על כך

תגובות

מזל טוב, פסטיבל ג'ז ישראלי חדש בא לעולם בסוף השבוע האחרון. קוראים לו "יפו ג'ז" והוא התקיים בין יום חמישי לשבת במרכז מנדל שליד איצטדיון בלומפילד. מרכז תרבות צנוע מאוד, כמו הפסטיבל שהוא אירח, שבמתכונתו הראשונה התבסס כל כולו על פורמט המחווה: ג'זיסט מחו"ל פוגש כמה ג'זיסטים ישראלים וביחד הם מצדיעים לאחד מענקי הג'ז. הזווית המקורית של "יפו ג'ז" היתה מושאי המחוות. היו בפסטיבל הצדעות לא רק לאדמו"רים נערצים כמו ביל אוונס וצ'ט בייקר, אלא גם לענקי ג'ז שלא מככבים בדרך כלל בעסקי המחוות: המתופף פילי ג'ו ג'ונס, הזמרת כרמן מקריי, הטרומבוניסט פרנק רוסולינו והסקסופוניסט קנונבול אדרלי.

אחד משני המופעים בערב הפתיחה של הפסטיבל היה אירוע מעט חריג שכן הוא הוקדש למוזיקאי שהיה גם ג'זיסט אבל התפרסם כרוקר: ג'ק ברוס, הזמר והבסיסט של להקת "Cream", שמת בשנה שעברה והוא בן 71. מנהיג ההרכב המצדיע, ג'ף ברלין, אחד הבסיסטים הבולטים בג'ז־פיוז'ן האמריקאי בתור הזהב שלו בשנות ה–70 וה–80, הוא מעריץ של ברוס, והוא מגייס עכשיו מימון לאלבום שיוקדש כולו למוזיקה של הבסיסט המנוח.

ניר קידר

ולכן היה מאוד מוזר, ולא בלתי מאכזב, להיווכח שהלהקה שברלין הרכיב לצורך הופעת המחווה ניגנה כל כך מעט קטעים של ברוס (אחד, אולי שניים) וכמעט לא התייחסה בנגינה שלה למורשת המוזיקלית שלו. ברלין אמר שאת השירים המפורסמים של ברוס ו"קרים" אי אפשר לבצע בלי זמר ("מה, שהסקסופון ינגן את תפקיד השירה? זה לא יישמע טוב"). יש משהו בדבריו. ביצוע של "Sunshine of your love" או "White room" עם סקסופון בתפקיד הזמר עלול להיות די צ'יזי. אבל לברוס היתה עוד המון מוזיקה, פחות ידועה. זאת בדיוק ההזדמנות לנגן אותה. חבל שהיא לא נוצלה. ואל הקטעים המפורסמים אפשר היה לגשת בצורה לא שגרתית, לעקוף ביצירתיות את המגבלה הווקאלית. לצבוע מחדש את החדר הלבן, לתת לשמש האהבה לזרוח מזווית אחרת.

ייתכן שהסיבה שלכך שהיה כל כך מעט ג'ק ברוס במופע המחווה לג'ק ברוס היתה האופי הארעי של ההרכב המופיע. את הגיטריסט מורדי פרבר, שפועל בעיקר בארצות הברית, ברלין מכיר זמן רב, אבל את המוזיקאים האחרים (הסקסופוניסט חגי אמיר, הפסנתרן רן גוטפריד, המתופף רוני הולן והמקישן גלעד דוברצקי) הוא פגש כמה ימים לפני המופע. צלילה לעומקים אמנותיים לא יכולה להתקיים בתנאים כאלה. שם המשחק, במקרה הטוב, הוא ספונטניות, חדוות נגינה וחברותא מוזיקלית.

והיה די הרבה מהחומרים האלה בהופעה ב"יפו ג'ז". כשברלין התרכז בנגינה ולא בקטעי קישור (חביבים אך מתמשכים ומייגעים) הוא הפגין בנקל את חוכמת האצבעות שלו, וכשהוא עלה על גל אחד עם המתופף הולן והמקישן דוברצקי התהוותה חטיבת קצב טובה ואף שועטת. מהסולנים בלט הסקסופוניסט חגי אמיר. ראו עליו שהוא לא אמון לגמרי על הקטעים של ברלין (שהרכיבו את רוב ההופעה), אבל זה לא הפריע לו להיות יצירתי באלתור שלו. פרבר היה מאוד שקט בקטעים הראשונים, נכנס לעניינים בהדרגה ושיחרר ניצרה באמת רק בקטע האחרון, שבו כל ההרכב ניגן בתנופה ובעוצמה שאפשר היה לשמוע בהן, בפעם הראשונה בהופעה, זיקה מסוימת, ג'זיסטית, לעוצמה הרוקיסטית של "קרים". חבל שמהחומר הזה לא היה יותר.

"So memorable, so memorable", אמר ברלין לקראת סוף ההופעה. אובייקטיבית, לא חייבים להסכים אתו. זאת לא היתה הופעה שתתויק בזיכרון. אבל סובייקטיבית, בזיכרון של ברלין, היא תתויק ועוד איך. ברלין, יהודי, היה נרגש מאוד מההופעה בישראל. באמצע ההופעה הוא אפילו ניגן לבדו את התקווה. ההימנון הלאומי, גרסת הבס. כשהוא גמר לנגן היו דמעות בעיניו. "אבא שלי אמר לי שיום אחד זה יקרה לי", אמר, "אני רק לא ידעתי שזה יקרה היום".

פסטיבל יפו ג'ז, הערב הראשון. מחווה לג'ק ברוס. מרכז מנדל ביפו, 8.10



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו