בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אוס מוטנטס" פיזרה אבקת פיות פסיכדלית על הקהל

הלהקה הברזילאית "אוס מוטנטס" לא יכולה אמנם לשחזר את חדוות הנעורים המתפרצת שאיפיינה אותה בשנות ה–60, אבל היא הצליחה לשלהב את הקהל שרובו עדיין לא נולד כשהיתה בשיא הצלחתה

4תגובות
"אוס מוטנטס" בבארבי
דודו בכר

"אני בן 64, וזה מדהים שכולכם באתם לכאן לשמוע את המוזיקה שניגנתי כשהייתי בן 16", אמר סרז'יו דיאס בתחילת ההופעה של להקת "אוס מוטנטס" אתמול בבארבי. האמת היא שהדבר המדהים הוא שדיאס ניגן את המוזיקה הנהדרת הזאת בגיל 16, ביחד עם שני חבריו ללהקה, אחיו ארנלדו בטיסטה וריטה לי (שהיו בני 18 כש"אוס מוטנטס" התחילה את דרכה במחצית השנייה של שנות ה–60).

הרצון לשמוע את השירים האלה עכשיו, לספוג משהו מאבקת הפיות הטרופיקלית־פסיכדלית ששרתה עליהם בזמן אמת, הוא דווקא טבעי לגמרי. 45 שנה אחרי שהוקלטו יש להם עדיין צלצול חד־פעמי, תמים ומתקדם בעת ובעונה אחת, ופיתול הגורל הלא צפוי מלפני כ–20 שנה, כששורה של כוכבי רוק כמו קורט קוביין, דייוויד ביירן ובק הכריזו על הערצתם ל"אוס מוטנטס", הוביל לגילויה של הלהקה על ידי קהל שעדיין לא נולד, או לא עמד על דעתו, כשהיא התפוגגה לתוך טריפ רע בתחילת שנות ה–70. כאלה היו בני השלושים והארבעים שבאו אתמול לבארבי. לצדם עמדו גם מעט אנשים מבוגרים יותר, עם זיקה ברזילאית מולדת או נרכשת, שאולי זוכרים את המוטנטים משנות ה–60.

"אוס מוטנטנס"
דודו בכר

לא ציפינו שחדוות הנעורים המתפרצת, שהיתה אחת התכונות המגדירות של "אוס מוטנטס", תשוחזר בצורה פלאית על במת הבארבי. זה בלתי אפשרי, אף על פי שרוב חברי הגלגול הנוכחי של הלהקה הם מוזיקאים צעירים יחסית (דיאס הוא המייסד היחיד). לא ציפינו גם לשחזור של הופעות הקאמבק הפנטסטיות והאופוריות של "אוס מוטנטס" מאמצע העשור הקודם. גם הן היו קסם חד־פעמי, בלתי ניתן להפעלה מחודשת. מה שקיווינו לשמוע הוא ביצועים חיוניים והגונים, נגיעה עכשווית שיש בה משהו מהתמימות המתקדמת ההיא. ואת זה "אוס מוטנטס" 2015 הצליחו לעשות, בהתחלה בצעד מהוסס ואחר כך בתנופה שמחה ובוטחת.

שמחת ההמשך השכיחה במידה רבה את חריקות הפתיחה, אבל צריך לומר שהמתופף היה קצת רוקיסטי מדי, בלי רשרושי הקשה יצירתיים נדרשים, ושהזמרת לצדו של דיאס, אסמריה בולגרי, היתה מדי מאופקת (ואולי גם לא מספיק טובה), ושצבעי הטכניקולור, כשמו של השיר שפתח את ההופעה, בהקו בנצנוץ בינוני בחצי השעה הראשונה.

"אוס מוטנטס"
דודו בכר

ההנאה בשלב הזה נבעה מעצם הקרבה לביצוע החי – היי, הנה ריף הגיטרה הפאזי של "A Minha Menina"! בלייב! מגניב! – לא פחות מאשר מאיכות הביצועים עצמה. כשבאמצע "Bat Macumba", אם אני לא טועה, טכנאי הבמה של הבארבי ניסה לסדר את התופים במשך דקות ארוכות בזמן שדיאס היה שקוע בסולו גיטרה ארוך, לא היה ברור אם מדובר ברגע פסיכדלי שבו הכל מותר או סתם ברגע מקושקש.

לא דיאס ולא בולגרי הם זמרים משכמם ומעלה, אבל ככל שההופעה נמשכה השירה נהפכה ליותר ויותר קולקטיבית – דיאס, בולגרי והקלידן שרו ביחד – והשירה הקבוצתית תפסה משהו מהמהות המוטנטית (גם בלהקה המקורית השירה היתה משותפת רוב הזמן). דבר נוסף שביטא את הרוח המוטנטית היה החיוך הילדי שכמעט לא מש משפתיו של דיאס. ואז, כשהוא התחיל לשיר את "Balada Do Louco" היפהפה, אחזה בבארבי התרגשות רוטטת, ומאותו רגע הכל נפל למקום וחצי השעה המסיימת של ההופעה היתה תענוג צרוף. מעניין ש"אוס מוטנטס" היתה צריכה להגיע לבלדה מקרטנית־הריסונית, כלומר שיר מדגם חזק והימנוני של פופ אנגלו־אמריקאי, כדי להתברג סופית לתוך האלמנט של הנגינה. אחרי שזה קרה היא הצליחה ביתר קלות, בעיקר בהדרן, לבטא את גם הרחפנות המעט אקסצנטרית שהיא חלק חשוב מהמהות שלה ושלא באה לביטוי בתחילת ההופעה.

אוס מוטנטס

"Desculpe baby", שנוגן בהדרן השני, חתם את הערב. דיאס ואנשיו לא ביצעו משום מה את "Baby", אחד השירים האהובים שלהם, אבל לא נראה שמישהו בקהל חש צורך להתלונן. הפנטזיה הפרועה שאנסמבל של נשפנים וקשתנים ישראלים, שמעריצים את "אוס מוטנטס", יזנק לבמה בהדרן ויאפשר ללהקה לבצע את "Caninhante Noturno" האדיר, שאי אפשר לנגן בפורמט של להקת רוק, נשארה בתחום ההזיה, שם מקומה.

"אוס מוטנטס". בארבי תל אביב, 23.11



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו