בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחווה לא מרגשת במיוחד לזמרת סול גדולה

אלבום המחווה עטור הכוכבים שיצא לכבודה של הזמרת מייוויס סטייפלס סובל מכמה בעיות האופייניות לז'אנר

תגובות
מייוויס סטייפלס
CHRIS STRONG

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות – ויש מעט דוגמאות שממחישות זאת טוב יותר מסוגיית אלבומי המחווה. הכוונה המקורית, לרוב, ראויה לשבח: הצדעה קולקטיבית לאמן משפיע, שמת מוקדם מדי, סובל מקשיים כלכליים לעת זקנתו או סתם הגיע לגיל שבו ראויים כבר להישמע דברי סיכום והערכה.

אלא שברוב המכריע של המקרים נועדו הפרויקטים הללו לכישלון. מעטים האמנים הצעירים יותר שמסוגלים להגיש פרשנויות מעניינות חדשות לקלאסיקות שכבר הותירו את חותמן על המאזין. לעתים, הנוכחות של חתן או כלת השמחה מטילה עליהם מורא והם מתקשים לסטות באופן ניכר מדקלום נכסי צאן ברזל ישנים. ופעמים אחרות יוזמי האלבום מתקשים לשבץ אותו באמנים המתאימים ומסיימים עם תערובת של כוכבים דרג א' עם קולות אלמוניים, כי זה מה שיש.

סטייפלס עם ארון נווילBlackbird Presents

למרבה הצער, אחדות מן הבעיות הללו מאפיינות גם את "אקח אותך לשם", אלבום האול־סטארז בהופעה חיה, כפי שהוא נקרא, לכבודה של זמרת הגוספל והסול מייוויס סטייפלס. סטייפלס היתה הקול הבולט בהרכב משפחתי, ה"סטייפל סינגרס", יחד עם אביה, אחיה ואחותה, משנות החמישים ועד שנות השבעים. המשפחה, שהתחילה כלהקת גוספל, התאימה את עצמה לזמנים המשתנים ובהדרגה החלה להקליט שירי סול בחברת סטאקס בממפיס, שבתחילת שנות השבעים גם היו ללהיטים גדולים. "I'll Take You There", שעל שמו קרוי אלבום המחווה, היה אחד היפים שבהם וכמוהו "Respect Yourself" שסטייפלס מבצעת כאן עם ארון נוויל, באחד השיאים הספורים של האלבום.

כיום, בגיל 77, סטייפלס היא מאותן דמויות היסטוריות שהאמריקאים מתרפקים עליהן בלי לזכור תמיד מה בדיוק הפך אותן לחשובות. סטייפלס היא זמרת גדולה עם קול רועם, שאחת לעשור בערך עוד מוציאה אלבום מוצלח (האחרון שבהם, מאמץ קבוצתי עם כמה זמרי סול בני דורה, יצא ב-2005). לפני שנתיים היא גילתה לעולם שבוב דילן פעם הציע לה נישואים. מתברר שהאנקדוטה הזאת אכן אירעה במציאות.

"I'll Take You There". ביותר מדי מקרים השירים הללו נראים ונשמעים כקלישאהBlackbird Presents

אחת מנקודות התורפה באלבום היא ריבוי הימנוני הגוספל, שמבוצעים בלא השראה רבה. היחס שלי לגוספל דומה לתחושות שמעורר ג'ז בחובבי מוזיקה רבים. אני מבין את חשיבותה ההיסטורית של המוזיקה הכנסייתית, גם כסמל של מודעות ומאבק אפרו־אמריקאים וגם כאחד משני אבות המזון של המוזיקה השחורה, לצד הבלוז. פה ושם אני מסוגל גם להתרשם מההתעלות הרגשית שבה היא כרוכה. אבל ביותר מדי מקרים השירים הללו, האופן שבו הם מבוצעים, נראים ונשמעים כקלישאה, מהכומר הנלהב ועד זמרת המקהלה גדולת הממדים. לאורך זמן קשה ליהנות מגוספל בלי לחשוב על הפארודיות מאינספור סרטים, ו"האחים בלוז" בראשם.

סטייפלס משתתפת בביצוע חלק מהשירים במופע ומארחת אמנים רבים, מרביתם לבנים. בין השאר מופיעים כאן, לבד מנוויל, גרג אולמן (סולן האחים אולמן, שהלך לעולמו בתחילת החודש), מייקל מקדונלד, בוני רייט, אמי־לו האריס ואיש הבלוז טאג' מהאל. הביצועים לשירים הגדולים של ההרכב שלה עובדים בסך הכל היטב ובקול של סטייפלס לא ניכרים יותר מדי אותות הזמן. אבל אם מישהו מצפה כאן לאיזו חוויה רוחנית יוצאת דופן לנוכח המפגש עם השירים הישנים, כנראה נכונה לו אכזבה. לרוב, הניצוץ הדרוש לכך פשוט חסר.

Mavis Staples – I'll Take You There: An All-Star Concert Celebration.
הליקון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו