השירה של לירון עמרם לא חודרת לעומק

בקול שלו יש איזה גוון מסקרן שמזכיר את מרגלית צנעני, אך "תמיד אותו סיפור" נתקל במכשולים

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

השיר החדש של לירון עמרם מזכיר שאחת המלים השנואות ביותר בשירי אהבה היא "מהפנט". "עינייך הגדולות והמבט המהפנט", עמרם שר על האהובה בשיר. ואתה מיד חושב: אם זאת הדרך שהוא בחר לתאר אותה, דרך הקלישאה החבוטה והעצלנית, איזו סיבה יש לי להתעניין ברגשותיו ובעולמו הפנימי?

אל המכשול הלשוני הזה, שבו פוגשים כבר במשפט השני של השיר (כחרוז למשפט הפתיחה "את כל כך קרובה שזה צובט"), מצטרף מכשול מוזיקלי בדמות מנגינה לא אטרקטיבית במיוחד, שנעשית מסורבלת במעבר מהבית לפזמון.

זה חבל מפני שמבחינת הצליל והנגינה דווקא יש לשיר הזה זווית מסוימת: הצטרפות יפה ואפילו סוחפת של כלי נשיפה (חליל מזרחי וחליל מערבי) וכלי מיתר, שיוצרת בשיר כיסים אינסטרומנטליים מרעננים. גם בגזרה הווקאלית יש עניין. השירה של עמרם לא חודרת לעומק, אולי בגלל השיר עצמו, אבל בקול שלו יש איזה גוון מסקרן שמזכיר לא אחרת מאשר מרגלית צנעני.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ