בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השירה של לירון עמרם לא חודרת לעומק

בקול שלו יש איזה גוון מסקרן שמזכיר את מרגלית צנעני, אך "תמיד אותו סיפור" נתקל במכשולים

תגובות

השיר החדש של לירון עמרם מזכיר שאחת המלים השנואות ביותר בשירי אהבה היא "מהפנט". "עינייך הגדולות והמבט המהפנט", עמרם שר על האהובה בשיר. ואתה מיד חושב: אם זאת הדרך שהוא בחר לתאר אותה, דרך הקלישאה החבוטה והעצלנית, איזו סיבה יש לי להתעניין ברגשותיו ובעולמו הפנימי?

אל המכשול הלשוני הזה, שבו פוגשים כבר במשפט השני של השיר (כחרוז למשפט הפתיחה "את כל כך קרובה שזה צובט"), מצטרף מכשול מוזיקלי בדמות מנגינה לא אטרקטיבית במיוחד, שנעשית מסורבלת במעבר מהבית לפזמון.

זה חבל מפני שמבחינת הצליל והנגינה דווקא יש לשיר הזה זווית מסוימת: הצטרפות יפה ואפילו סוחפת של כלי נשיפה (חליל מזרחי וחליל מערבי) וכלי מיתר, שיוצרת בשיר כיסים אינסטרומנטליים מרעננים. גם בגזרה הווקאלית יש עניין. השירה של עמרם לא חודרת לעומק, אולי בגלל השיר עצמו, אבל בקול שלו יש איזה גוון מסקרן שמזכיר לא אחרת מאשר מרגלית צנעני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו