היפ הופ |

דוקטרינת ההלם האפקטיבית של קניה ווסט

העוצמה שבאי.פי החדש של ווסט טמונה יותר בסיפור הרקע ובמקדם החושפנות מאשר במוזיקה, אבל אי אפשר להתכחש לה

חולית בלאו
חולית בלאו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קניה וסט
קניה ווסט. רפרנסים לסוקרטסצילום: LUCAS JACKSON/רויטרס/ לו

כבר שנים שלא כל כך ברור מה קורה עם קניה ווסט. מה באמת עומד מאחורי הציוצים המוטרפים, האמירות הגרנדיוזיות, המיקרופונים שנחטפו, ההשוואות העצמיות לוולט דיסני ולאלוהים. האם הוא מסומם, מתמודד עם הפרעה נפשית או סתם דוש ענק? האם הכל הצגה או שהוא באמת עומד לקרוס בכל רגע? מאז שחזר לטוויטר באפריל האחרון המצב הפך אפילו מוזר יותר: ווסט הביע תמיכה נלהבת בטראמפ, טען שיש מצב שהעבדות בארצות הברית הייתה בחירה והתעקש ש״אי אפשר לנהל אותו״.

דמותו של ווסט, שבעבר הייתה סמל לחופש יצירתי קיצוני ואקסיביציוניזם מסקרן, הפכה למשהו שקשה לתמוך בו. האהבה העצמית שכה מזוהה איתו הרגישה יותר כמו שגעון גדלות והביטויים חסרי האחריות הפכו פחות משעשעים. לאט לאט, סיפור הרקע התחיל להתבהר: ווסט, שעבר ניתוח לשאיבת שומן ב-2016, התמכר לאופיואידים ואושפז בבית חולים במצב פיזי ונפשי רעוע. מתישהו במהלך השנה שעברה, הוא אובחן לראשונה עם הפרעה דו-קוטבית.

שורת הגילויים הזאת הגיעה לשיאה בשישי האחרון עת יצא “Ye”, אלבומו הקצר החדש, שנצבע באור משונה. כביכול, המעריצים סוף סוף קיבלו את התשובות שהם חיפשו, אבל באיזה מחיר? האם האלבום הזה הוא יצירה מוזיקלית עצמאית או רצף ציוצים חושפניים שהולחן בזריזות? ברמת המסרים, השירים באלבום נעים בין עומק מסקרן (בין הרפרנסים בשיר הפותח מסתתרים סוקרטס, קרל יונג וג׳יי זי) לבין משפטים ישירים, שטחיים ופרובוקטיביים בשקל. ההפקה המוזיקלית מינימליסטית, כמעט גולמית, עם נגיעות של גוספל, אר־אנ׳־בי וסול. האורחים מעניינים, אבל נדמה שהם נקלעו לסיטואציה שהם לא לחלוטין קשורים אליה.

ווסט הודה שתכנן להוציא אלבום שונה לחלוטין. אחרי הראיון שלו ל-TMZ בחודש שעבר בו הוא התבטא בצורה מעוררת תמיהה, הוא החליט לגנוז את מה שעבד עליו ולהקליט משהו שונה לחלוטין. הוא חשש שהאלבום המקורי קיצוני מדי ושכל שורה בו יכלה בקלות להפוך לכותרת. כתוצאה מכך, קיבלנו אלבום כל כך טרי שהוא מרפרר לאירועים בני פחות מחודש (הריב המתוקשר של הראפרים דרייק ופושה טי, למשל), עטיפה שצולמה בדרך למסיבת ההאזנה של האלבום ותחושה כללית של ארעיות.

קשה להתכחש לעוצמה של "Ye", אך רובה ככולה טמונה בסיפור הרקע וברמת החשיפה שווסט העניק למאזינים. אפקט ההלם, שווסט פחות או יותר בנה עליו קריירה, הגיע כאן לשיאו והפך את ההאזנה לאלבום לחוויה מטלטלת. לא ברור מה יהיה מקומו של האלבום בדיסקוגרפיה המפוארת של ווסט, אבל אין ספק שהוא בלתי נשכח.

Kanye West – "Ye". Getting Out Our Dreams/Def Jam

עטיפת אלבום קניה וסט
עטיפת האלבוםצילום: Kanye West / Def Jam Recordings

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ