"גומיגם" של סטטיק ובן אל הוא סיפתח מצוין לקריירה מחוץ לישראל

הוא לא מבריק כמו "כביש החוף" או "סלסולים" ומילותיו עדיין בנאליות ומחפצנות נשים, אבל "גומיגם" הטרי מחזיר את הצמד לאזור המחייה הטבעי: קרחנה ים־תיכונית שמחה ומלאת דרבוקות. אם ימשיכו כך בגרסתם האמריקאית עליה הם עמלים כעת, יש להם סיכוי לא רע להתבלט

איתי שטרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איתי שטרן

לכתוב על חיפצון בוטה של נשים בשירי פופ הפך אקט בנאלי, שלא לומר בנאלי מדי. ובכל זאת, שתי פסקאות על בחירת המלים של סטטיק ובן אל: למרות גל ה־Metoo#, ניכר שהלך הרוח בפופ הבינלאומי עדיין סקסיסטי ומיזוגני, ותופס נשים כחפצים שאפשר לבהות בהם, "להתעסק איתן" ולהתל בהן כדובוני לא־אכפת לי. במובן מסוים, סטטיק ובן אל (שחתמו לאחרונה על חוזה הפצה בינלאומי) מיישרים קו עם הלך רוח זה. ב"גומיגם", שירם החדש שיצא הבוקר (וגרף מאז למעלה מ–270,000 צפיות ביוטיוב), הם פותחים במשפט "קבל ת'אגן, כמו מטקות בים", זאת לצד דוגמנית־רקדנית שמענטזת ומדגימה, ובכן, אגן.

הבאסה הגדולה בדיבור הזה קשורה בכך שסטטיק (לירז רוסו) דווקא מחשיב עצמו פמיניסט. הוא זכור לטוב כמי שתמך ב"צעדת השרמוטות" ואף דירבן אנשים להגיע אליה. מבן אל תבורי הציפיות מעט יותר נמוכות, בהתחשב בכך שלא השמיע דעה בנושא. ובכל זאת, מצמד הפופ שמלהיב את בני הנוער בישראל (ולא רק אותם), אפשר היה לצפות למלים קצת פחות סליזיות. זו כמובן לא הפעם הראשונה בה השניים עושים שימוש מחפצן בנשים לטובת חריזת חרוזים ("ברבי" היה שם הרבה לפני כן), אבל יש לקוות שבעתיד הם ינסו לגבש תוכן קצת פחות נמוך במטרה לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר.

סטטיק (לירז רוסו). ממנו היינו מצפים לטקסטים פחות מחפצניםצילום: צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של סטטיק ובן אל

עד כאן מלים בנאליות על מלים בנאליות. באשר למוזיקה של "גומיגם", הרי שסטטיק ובן אל חזרו למוטב. אחרי דשדוש יחסי שכלל את "קאוואי" ו"נמסטה" שהרגישו כמו נסיונות אקזוטיים ומעט מתאמצים להוכיח שידם בכל, "גומיגם" מנחית את השניים במזרח התיכון, תוך מתן דגש על מקצבים מרוקאיים שנדבקים כאן לביט קאריבי מדבק. הכוח של ג'ורדי, המפיק המוזיקלי של השניים ומי שאמון על האריזה הכוללת, היה ונותר ביכולות לחבר בין מקצב פופ גנרי לזה שמתקיים כאן בלבנט. ב"גומיגם" הוא מגיש את מנת הדרבוקות שלו בקטע המעבר, במה שהופך לתצוגת תכלית של גרוב מזרחי־עכשווי.

"גומיגם", שיר קיץ מובהק, ישתלב מעתה בכל פלייליסט חתונה, בת מצווה ומסיבות חוף. בניגוד לשני השירים האחרונים של הצמד, המעברים המוזיקליים בו לא בוטים מדי, ההומור ("עם שיזוף של שוקובו ובגד ים של גומיגם") מעלה חיוך וגם תלבושות הסרסורים של השניים פועלות יותר כסוג של הומור עצמי מאשר כניסיון חיקוי לסנופ דוג.

בן אל ב"גומיגם". תלבושת הסרסור יושבת לא רעצילום: צילום מסך מתוך עמוד היוטיוב של סטטיק ובן אל

ככלל, הקליפ — היקר ביותר שלהם עד כה, לטענת הצמד — רווי בלא מעט רגעי קסם. הרגע שבו פירורי אוכל לדגים הופכים לערימת קונפטי הוא משב רוח מרענן שחסר בקליפים מקומיים ובכלל.

אם צריך להמר, "גומיגם" יתקרב ואולי אף יעקוף את שיא הצפיות של "טודו בום" ביוטיוב. גם אם הוא לא מבריק מוזיקלית כמו "כביש החוף" או "סלסולים" הוא מחזיר את הצמד לאזור המחיה הטבעי שלהם: קרחנה ים־תיכונית שפועלת באיזו טבעיות משמחת. אם ה־DNA הזה יישמר גם באדפטציות של הצמד למוזיקה האמריקאית שהם עובדים עליה, הרי שיש להם סיכוי לבלוט מעל הפופ השבלוני שממלא כעת את האינטרנט ותחנות הרדיו. אחרי הכול, הדרבוקות עוד לא לגמרי צלחו את האוקיינוס. בטח שלא בשיר שמדבר על ארטיקים ומטקות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ