שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בן שלו
בן שלו
מתי כספי ושלום חנוך. חוזרים למקורות
מתי כספי ושלום חנוך. חוזרים למקורותצילום: גיא פריבס
בן שלו
בן שלו

הנביא יחזקאל היה כידוע בומבה של נביא, וההחלטה של שלום חנוך לבסס את "שבעת ימים", השיר החדש שלו ושל מתי כספי, על פסוקים מתוך ספר יחזקאל היא בומבה של החלטה. השיר עצמו — בואו נעזוב מלים מפוצצות — הוא פשוט שיר מוצלח. אפשר היה לדמיין תרחיש שבו היה מתגלה פער גדול בין "שבעת ימים" כאירוע — OMG שלום חנוך ומתי כספי כותבים ביחד שיר!!! — לבין "שבעת ימים" כשיר. אבל הפער לא גדול. למעשה, הוא בכלל לא קיים. כי כשהשיר רלוונטי ומעורר עניין כשלעצמו, הוא מוחק את ה"אירוע".

כשאמן כמו חנוך, מסמלי התרבות הישראלית החילונית, מסתמך על טקסט מקראי כדי לבטא את התחושות והמחשבות שלו, הוא אומר דבר לא מובן מאליו: "ספר יחזקאל הוא גם המקורות שלי. יותר מכך. אולי ברגע הזה ספר יחזקאל רלוונטי במיוחד בשביל אחד כמוני, שמרגיש גולה בארצו". נשמע כאילו חנוך תפס דיבור עם יענקל'ה רוטבליט לפני שהוא התיישב לכתוב.

שלום חנוך ומתי כספי - "שבעת ימים"

יש תנועה טקסטואלית רחבה וסוחפת בשיר הזה, תנועה בין הטקסט המקראי לבין הטקסט שחנוך מוסיף עליו; תנועה בין העבר להווה; תנועה בין תל אביב של ספר יחזקאל, שהיא לא תל אביב של ימינו (אבל אולי גם כן), לבין ניו־יורק. חנוך מדמה את עצמו לנביא, אבל הוא לא באמת מתנבא. הוא בעיקר זז ממקום למקום, חסר בית ומנוח, ומנסה להבין באיזו גולה הוא מרגיש פחות זר ומנוכר. בסוף הוא חוזר כמובן לגולה המקומית, "לזרועות אהובת לבבי", שהיא אולי גם אשה וגם ארץ.

בלחן של כספי, שלא ייזכר לדורות אבל עושה את העבודה, יש כמה כתמים כהים, אבל הוא מדגיש יותר את הצד האופטימי שקיים בטקסט, את הצד של התנועה. כספי, שגם הפיק את השיר, הלך על גרוב. חבל רק שהוא לא הביא לאולפן מתופף חי אלא הסתמך על תיפוף מתוכנת. זאת לא המומחיות שלו והגרוב נשמע קצת עצי. אבל זאת הסתייגות מינורית. חנוך ומשה לוי, שמנגן כאן בקלידים, מריצים כבר הרבה שנים מופע שנקרא "יציאה". המלה הזאת הולמת גם את השיר החדש של חנוך וכספי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ