גם באלבום החדש, האישיות הגבולית של קניה וסט ממשיכה לרתק

זמר הוא לא, גם לא ראפר מזהיר במיוחד, אבל האלבום החדש והקצרצר של קניה וסט, "ישו הוא מלך", משדר עוצמה בזכות הפקה הדוקה, אישיות מסוכסכת והתחבטות רוחנית. אל תתנו לשבחים של טראמפ ג'וניור לקלקל לכם

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
וסט מופיע בקוא'לה. מצליח לעניין אותך במידת מה בהתחבטויות הרגשיות והרוחניות שלו
עמוס הראל
עמוס הראל

לא בטוח שזה יעזור לקניה וסט אצל חסידיו, אבל המעריץ דונלד טראמפ ג'וניור מאוד מתפעל מהאלבום החדש שלו. בנו של הנשיא האמריקאי, הנושא את שמו ומבלה חלק ניכר מזמנו בהגנה על מעשי האב, עצר השבוע לרגע את עיסוקיו כדי לצייץ שבחים לווסט. הראפר, לדברי טראמפ ג'וניור, "מנפץ את הקוד התרבותי. האלבום החדש של קניה, 'ישו הוא מלך' הוא שיא של יצירתיות חסרת פחד ושל 'רעיונות מסוכנים שלא קיבלו אישור'. שמאלנים תמיד מנסים להשתיק את דוברי האמת. הם מנהלים מלחמה נגד המשפחה שלנו ונגד התרבות. קניה הוא חלוץ". לפי שעה, טראמפ האבא טרם התפנה לחוות את דעתו.

"ישו הוא מלך" היא אכן יצירה יוצאת דופן למדי. וסט, שהשנים האחרונות לא היטיבו עם התוצר האמנותי שלו, שוב שובר כאן כיוון. זה אלבום קצרצר: 27 דקות בלבד, המתפזרות על פני לא פחות מ–11 קטעים, בפורמט דומה למדי לאלבומים האחרונים שהפיק עבור אמנים כמו פושה־טי. והוא מתמקד כולו בעניין אחד — הראפר המגלה מחדש את אמונתו הנוצרית. בהתאם, הרוח הנושבת ממנו היא של מוזיקה כנסייתית מעיקרה שמתכתבת גם עם היפ־הופ ואר־אנד־בי ונעטפת בצליל מעודכן למדי, לצד כל הבומבסטיות וחלק לא קטן מן הכישרון שאפיין את האלבומים הראשונים של וסט, בעשור שעבר.

וסט מבצע את Closed On Sunday אצל ג'ימי קימל

מקור ההשפעה העיקרי, כך נדמה, הוא מה שכונה פעם הגוספל החדש, תת־זרם ששינה את פני הסגנון הוותיק בסוף שנות ה–90 והיה פופולרי למדי למשך כמה שנים, אשר התאפיין בזמרים בעלי קולות וירטואוזיים ובמקהלות רבות עוצמה. הנציג הבולט ביותר שלו היה זמר בשם קירק פרנקלין, שבמשך שנים אחדות זכה למכירות אלבומים חסרות־תקדים עבור אמן גוספל.

וסט לא לגמרי זר לזירה הזו. כבר באלבום הראשון, המעולה שלו מ–2004, הופיע שיר בשם "ישו הולך", שלווה במקהלה כנסייתית מהדהדת. הוא מכנה את עצמו כבר שנים בשורת כינויים שמשווה אותו לישו. וריאציות על העניין אפילו הסתננו לשמות אלבומיו. גם צליל כלי הנשיפה, שאפיין מאוד את השירים של וסט בשנים הראשונות, נשען ברובו על סימפולים מהסאונד של שיקגו, העיר שבה גדל. זה הסול שהוביל קרטיס מייפילד בשנות ה–60, שהיה קשור עמוקות גם לכנסייה השחורה וגם למאבקה של התנועה לזכויות האזרח.

עטיפת האלבוםצילום: GOOD / Def Jam

זו הפעם הראשונה שיחסו של קניה לנצרות הופך לעניין העיקרי, אם לא היחיד. לרגל השינוי, הוא אפילו חדל מלקלל בשירים. אבל הכוח המרכזי של הגוספל טמון בחיבור בין האמונה היוקדת באל לקולות היפהפיים — וכאן וסט נמצא בעמדת חולשה מסוימת. לא משנה בכמה פעלולי אולפן ישתמש, זמר הוא לא. ואם לומר את האמת, גם אינו ראפר מזהיר במיוחד. עד היום ישנה טענה עיקשת שמשמיע הגרעין הקשה של חובבי ראפ, שלפיה את חלק מהטקסטים באלבומים הראשונים שלו הוא לא כתב לגמרי בעצמו (החטא הגדול מכולם, במונחיו הטהרנים של הז'אנר). אם לשפוט על פי איכות הכתיבה באלבומים האחרונים שהוציא, ייתכן שיש בכך משהו.

Every Hour הפותח בהופעה חיה. מושפע מהגוספל החדש

ובכל זאת, האלבום משדר עוצמה חריגה, שנובעת בעיקר משני היתרונות הגדולים של קניה: הוא נותר מפיק מצוין, שיודע לשזור יחד מרכיבים שונים לתוצאה הדוקה. והאישיות המעניינת, המסוכסכת והגבולית שלו תמיד מצליחה לעורר עניין מסוים.

אין כאן רק עניין של פרובוקציות ורצון בתשומת לב. וסט אמנם גילה בשנים האחרונות שהוא סובל מתסמונת בי־פולארית, הודה כי אשפז עצמו לתקופות התאוששות בבתי חולים פסיכיאטריים והצליח להכעיס את הקהל שלו. הוא גם עורר שערוריות בהצהרות התמיכה שלו בטראמפ, ובהתבטאויות שנויות במחלוקת בשאלת קיפוחם של השחורים בארצות הברית וההיסטוריה של העבדות. גם העובדה שהתחתן עם אשה מפורסמת למדי, משאירה אותו במוקד התודעה.

מהאלבום ניכר שיחסיו עם הדת משקפים עבורו סוגיה אמיתית, אישית ובוערת. עולמו שונה כמובן מאוד מזה של שומעיו: הוא כמעט מיליארדר בזכות עצמו, הנשוי למיליארדרית. מסלול הנסיקה שלו עד למעמד של כוכב־על היה אטי יחסית: רק אחרי שנים כמפיק מוכשר, שאיש לא רצה לשמוע כראפר, אזר אומץ ועלה על דרך עצמאית. אבל אחרי התהילה והעושר, באו גם ההתמוטטות הנפשיות. המסר של המיני־אלבום החדש גורס, בתמצית: ישו הציל אותי וכעת אני שפוי. נניח.

God Is. לא הפעם הראשונה ששר על חיבורו לאלוהים

וסט לא הקליט כאן יצירה בסדר הגודל של "חסד מופלא", אלבום הגוספל החד־פעמי באיכותו של אריתה פרנקלין, שהשנה, באיחור של 46 שנים, יצא סוף סוף גם הסרט הדוקומנטרי שבו אמור היה להשתלב מלכתחילה. ועדיין, הוא מצליח לעניין אותך במידת מה בהתחבטויות הרגשיות והרוחניות שלו. זה לא מעט בעידן הנוכחי, שבו שיר חדש, ואפילו אלבום (בעצם, אוסף שירים בשירותי הסטרימינג) נלעס, נמאס ונשכח בתוך שבועות, אם לא ימים אחדים.

"ישו הוא המלך" הוא מוצר צריכה עם חיי מדף מוגבלים — אבל לצד המפגש המחודש עם האל, נראה שישרת גם את המטרה המשנית שלו: לשמר את המותג קניה וסט בתודעה לפרק זמן נוסף. בתעשייה העצומה שנקראת משפחת קרדשיאן, וסט נותר ענף משני אך רווחי. גם במובן הזה, האלבום החדש עושה את העבודה.

קניה וסט — Jesus is King

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ