אין רציונל מאחורי האמירות של עברי לידר. מה בכל זאת כן עובד בשיר החדש?

בשיר החדש, "המזרח התיכון", מפזר עברי לידר סיטואציות ואמירות שהן כמו רסיסי פסיפס ישראלי של שלהי תקופת הקורונה. מה שמציל את השיר מבנאליות הוא דווקא החלק האינסטרומנטלי

בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עברי לידר. מרים ומוריד
בן שלו

לאלבום הבכורה של עברי לידר קראו "מלטף ומשקר". גם את הסינגל החדש שלו, "המזרח התיכון", אפשר לתאר באמצעות שתי מלים הופכיות שמתחילות במ' — מרים ומוריד.

את ההרמה אי אפשר להחמיץ: היא בוקעת מהקצב המפמפם של השיר. ההורדה פחות מפורשת, אבל היא שם לגמרי, במלים, לפחות בבתי השיר. לידר מפזר שם סיטואציות ואמירות שהן כמו רסיסי פסיפס ישראלי של שלהי תקופת הקורונה. בזה אחר זה עולים ובאים הישראלי שרוצה הכל עכשיו ("יאו, איך שבא לי לרקוד, לחזור לעבוד, להרים עם כולם כל הלילה"), זה שסומך על אבא שבשמים ("פה כל בית ישראל חזק מתפלל, זה כתוב וזה בא מלמעלה"), וגם — אולי לצורך האיזון — השמאלן השבע והשקוע בפנטזיות ("כאן פתחנו שולחן מצפון תל אביב עד רמאללה").

הביט הדוהר יכול להסוות אבל לא להסתיר את התחושה שמשהו לא בסדר אצל כל הטיפוסים האלה. אין רציונל מאחורי האמירות שלהם, יש רק דחפים ואמונות. אולי כך לידר תופש את פרצופה של החברה הישראלית. אם ללמוד מהקליפ של השיר, שבו נראית מגי אזרזר בדמות אשה עם ראש ביצה שמבטיחה לבתה הבוכה לחזור הביתה אבל בעצם מסתערת על טרמינל 3 הריק בניסיון נואש לברוח מכאן, כדאי אולי להוסיף להעדר המחשבה גם מחסור רציני במוסר.

אם בבתים לידר עובד בשיטת ההסוואה של "מרים ומוריד", שמאפשרת לו גם להביע ביקורת וגם לגרום לאנשים לרקוד לצלילי פופ קצבי, כשמגיע תורו של הפזמון הוא משנה טון. הביט מושהה, וגם הביקורת. לידר שר משפטים כמו "מחכים שיבוא, שיביא לנו אור" ו"רק ביחד נהיה חזקים", והפעם, למרבה הצער, נדמה שאין נוכחות לנימה האירונית של הבתים. אולי זה האופטימיסט המאמין שבלידר, שחי לצדו של הפסימיסט הציניקן. השאלה היא איך ליישב את שני החלקים. האם הפזמון מכרסם בבתים? האם האמונה מבטלת את הביקורת? או ששתיהן יכולות לחיות זו לצד זו בשיריו של יוצר שהוא אמן פופ ולא זמר מחאה?

לפני שיש זמן להרהר בסוגיה הזאת, עולה ובא ה־Drop, החלק האינסטרומנטלי של השיר, שמתגלה כרכיב העיקרי שלו. ככה עובדים שירי פופ בשנים האחרונות — הדרופ, ולא הפזמון, הוא השיא של השיר, החלק שאמור לצרוב אותו בתודעה.

האיש שמאחורי הדרופ של "המזרח התיכון", שגם הפיק את השיר, הוא סם חלבי, מוזיקאי צעיר מדליית אל כרמל שפנה אל לידר באינסטגרם והציע לעבוד אתו. לידר זיהה כישרון ונענה. ההימור שלו השתלם. הדרופ של "המזרח התיכון", שמעמיס פראזה של עוד על ביט אלקטרוני, לא רק מוצלח מבחינה מוזיקלית, נדמה שהוא גם מעניק לשיר את המשמעות שלו.

אחרי שלידר העמיד זו לצד זו כמה השקפות בעייתיות, ואז הסתבך בעצמו עם ההשקפות הסותרות שלו, הדרופ מספק לשיר, ללא צורך במלים, את החזון החיובי המוצק שלו. שום דבר מרחיק לכת. בסך הכל הצעה לפסקול: העוד והביט האלקטרוני כסאונד הטבעי, המרקיד והיפה של המקום הזה, מצפון תל אביב ועד דליה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ